יחסים הם עניין מאתגר, בין חברים ובני זוג אנו נעים בין רמות עניין שונות ופניות שונה, חלקה הדדית וחלקה משתנה. כל אחד מהשותפים לקרבה מתמודד בדרכו בין אם בהתחשבות או ללא התחשבות עם מצבים שבהם אין לו עניין.
ביחסים עם ילדים הזכות להיות
כפי שאנחנו לא קימת. בין אם המבוגר הוא הורה, מורה או מדריך. המובן מאליו הוא שילד
מתקשה לדחות סיפוקים ותפקיד המבוגר להיות פנוי רוב הזמן כמיטב יכולתו. מובן שעמדה
זו כוללת טווח רחב של מידות התפנות וסגנונות התייחסות.
האם יש סיכוי חיובי שחוסר יכולת להיות פנוי באופן מלא ולבטא את עצמנו
המבוגרים כפי שהננו ישפיע לטובה על ילדים?!. מאחר שילדים חשים בזיוף סביר שיכולת של מבוגר לשמור על עצמו, להסביר את חוסר פניותו כאדם בעל צרכים נפרדים, או לנהל דיאלוג שבו היכולת של ילד להיות פנוי לילד או למבוגר אחר מובלטת (לא במצבים שהילד מבקש תשומת לב) עדיפים על פניות קבוה ולא אמינה.
