נישואים בכל מחיר? למען טובת הילדים? אין דבר כזה!!!

מצב רגשי יציב של ההורים כשהם חיים לפי האמת הרגשית שלהם בין אם כנשואים כחד הוריים או כגרושים ייטיב עם הילדים יותר מחיים בצל מתחים ומאבקים מתמידים ואוירה עכורה. (מצב שמתרחש כשאנשים חוששים מגרושין) מנקודת מבט זו אין מקום לכוון אנשים אם להתגרש או לא, מוטב לבחון כיצד ניתן לעשות תהליך זה באופן הטוב ביותר. או הפחות מזיק לילדים.

אחת האפשרויות היא העזרות בטיפול זוגי או בייעוץ זוגי כדי ששני בני הזוג יהיו בטוחים בהחלטם לפני שימהרו לפעול. לא פעם ארגון מחדש של ההסכם הבלתי כתוב יכול לשנות את יחסם של בני הזוג לנישואים.

מובן שעבודה עם הילדים הן כחיזוק רגשי לפני גירושין יחד עם ההורים או לבדם יכולה להועיל לילדים כמו גם טיפול במהלך התהליך או לאחריו.

ככל שהורים מפתחים מודעות למצב הרגשי שבו הם נמצאים כך עולה יכולתם לעזור לילדיהם, ייעוץ וטיפול נועדו למטרות אלו עם הורים וילדים גם יחד.

תפיסת האישה בעולם המודרני והעתיק-אין שינוי?!

בישראל של זמננו תזוהה תמונה זו עם דתיות, חרדיות והעדר ספק שמדובר באישה נשואה וקפדנית בהליכות צניעות.

מובן שמי שמכיר תמונות שצוירו באירופה במאה השש עשרה, עד התשע עשרה יודע שהתמונה מייצגת את היחס לנשים

באותו עידן, נשואות ורוקות גם יחד.

שתי האפשרויות מספרות על הצורך לשמור על דימוי צנוע ביחס לנשים, האישה מסמלת את יצר הרע משום שהיא מעוררת בגברים את מה שאינו עובר במוחם בלי שיראו נשים.

דעות קדומות מסוג זה ממשיכות להשפיע בחושך בצורות אחרות כאשר זוגות נמצאים במשבר, "גירושים הם עדיין לא כבוד גדול" למרות העלייה הגוברת במספר מקרי הגרושים בארץ ובעולם.

שינויים במצב היחסים במשפחה יכולים להתרחש כאשר אנשים הנמצאים בצורך לעבור שינוי משתחררים מגישה זו.

יעוץ משפחתי במצבי שינוי

י

אנשים לא מעטים חשים מתח וקושי כאשר בן משפחה קרוב חולה במחלה קשה או נמצא במצב שאינו ודאי. שינויים כגון: התמודדות עם חילופי תפקידים במשפחה עקב מחלה או מוות. הימצאות בסיטואציה לא צפויה כמו פיטורין, גרושין, שינויים לרעה במצב כלכלי, מעבר למקום מגורים חדש, הגירה, כולם מצבים בלתי צפויים.

החברה הישראלית אינה מעודדת הכרה במצבי משבר והודאה בחולשה ומובן ששינוי או פחד משינוי אינם מקבלים הכרה כסיבה ראויה לטיפול או ייעוץ. במבט לאחור קל יותר לאנשים שעברו שינוי ניכר להבין את המאמץ שהיו בו, הנטייה הבריאה מאפשרת לאזור כוח ולהתמודד. יש אנשים שזו דרך מחזקת עבורם ויש כאלו שמבינים באיחור את המחיר ששילמו. האחרונים מסתכלים במבט אחר על הצורך בייעוץ ובהכרה במאמץ הנפשי ובלחץ שנגרם בעקבותיו. לעתים הלחץ עצמו הוא המחיר אלא שאין לדעת מראש מה יהיו השפעותיו על המשפחה כמערכת.

חלק מהמשפחות מעריכות נכון את יכולתן לעבור משבר עקב חוזקה של הקואליציה ההורית, כאשר היקף השיתוף דרך לקיחת  החלטות והתקשורת עם הילדים אינם משתנים אין סיבה שמצב לחץ כמו פיטורים או מעבר דירה לא יטופלו נכון. לעומת זאת חוזק זוגי מובן על ידי בנים ובנות להורים בשנות השבעים והשמונים לחייהם כתנאי מגביל להתמודדות עם אבדן אחד מבני הזוג, וליתר דיוק יתכן שאחד השותפים לזוגיות טובה ואוטונומית יהיה פגיע יותר לאחר אבדן בן הזוג האחר. התרבות עלולה להגביל אדם זה מלהעזר משום שעדיין נשמרת ההתיחסות לטיפול ולייעוץ כביטוי של חולשה.

שינוי הפוקוס מהיחיד אל המשפחה והתהליכים המתרחשים בה

סרטים רבים עוסקים במערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות הן כנושא מרכזי או כנושא שמציג את מערכות היחסים כחלק מהנושא, הסרט "הבוגר" הישן והטוב, "תקוה בהופ ספרינגס" עם מריל סטריפ וטומי לי ג'ונס,  סדרות קולנועיות בולטות עוד יותר בתחום זה, (זגורי אימפריה, קרובים קרובים, פלפלים צהובים)

מרכז העניין של הסדרה "פלפלים צהובים" הוא התארגנות משפחתית סביב ילד על הספקטרום האוטיסטי והאוטיזם נמצא במרכז, במבט נוסף ניתן לומר שהאוטיזם הוא סיפור המסגרת. ההזדמנויות שנפרשות במסגרת זו להציג כמה סגנונות של זוגיות, כמה סגנונות של התמודדויות משפחתית משפיעות על ההתעניינות של הצופה יותר מתופעת האוטיזם.

הנטייה שלנו כצופים נמשכת יותר להזדהות עם דמות זו ואחרת ופחות להבנת מערכת היחסים ונגיעתה בחיינו.

האם זה הרגל? קושי להתמודד? חשש לפגוש מצבים מורכבים או כאלו שאנו חווים אותם כהגנה? או פשוט נושא שאינו נמצא בפוקוס שלנו כי מסיבות שונות לא דובר בו ותשומת הלב לא הופנתה אליו בתרבות שבה גדלנו.

השאלות האלו נועדו לקדם התייחסות חדשה יחסית לנושא, עד לא מזמן זוגיות ומשפחתיות היו עניין מובן מאליו, בעשרים השנים האחרונות החלה להתפתח גישה הרואה בזוגיות תהליך משתנה וצומח, מצב שדורש הזנה או הכנה לשינויים, כך גם לגבי משפחה, מי שמתבונן במשפחות לומד לראות ניואנסים המעניינים אותו במשפחתו. יש הורים המתעניינים במה שקורה לכל אחד מילדיהם ויש כאלו שהפוקוס שלהם משלב בתהליך שעובר היחיד את התהליך שעוברת המשפחה כולה.

ניתוק מהסביבה וממשמעות החיים אצל בני נוער

תחושות ניכור של בני נוער כלפי סביבתם אינן דבר נדיר. הורים המכירים את נפלאות הגיל לא מקבלים כמובן מאליו מצבים שבהם בני נוער מוצאים לעצמם ענין וייעוד שמחבר אותם לסביבה, כל עוד לא מדובר בסביבה העלולה להזיק.

החשש המרכזי ממצבי ניתוק אינו בשל חוויה שלילית מצטברת למרות שמוטבשזו הייתה הסיבה, החשש הוא מנטיית הגיל לדיכאון של גיל ההתבגרות שעלול להביא להתאבדויות.

יש אנשים המתפנים לגידול ילדים כשהם מוכנים לעבור יחד עם הילדים את השלבים הצפויים ועבורם חיבור לעניין בגיל שקודם לגיל שתיים עשרה יכול לחסוך שנות תסכול חשובות. הורים אחרים אינם יכולים להתפנות מסיבות כלכליות ולעתים מחוברים ילדיהם למצבם הכלכלי או הרגשי כך שאין צורך בכך.

למרבה הצער עדיין חסרה מודעות בבתי ספר תיכוניים לקשר בין קשיים במסגרת בית הספר לזהות אישית. מורים ומחנכים מתמודדים עם קשיים גדולים בתפקוד היום יומי של המערכת. בבתי ספר שיש בהם מגמות אמנות נחסכים חלק מתסכולי ההתבגרות. ככל שאדם מגיע לבטא את עצמו כך עולים סיכוייו להיות מחובר ומשמעותי לעצמו ולסביבתו

טיפול זוגי לפי הגישה הנאראטיבית

אפסטון וויט (White, & Epston, 1999) טוענים "לא רק שסיפורים שאנשים מספרים על חייהם מגדירים את המשמעות שהם נותנים לחוויותיהם, אלא שהסיפורים הללו גם מגדירים איזה חוויות בוחרים אנשים כדי לתת משמעות לחייהם".

בטיפול נרטיבי מתן כותרת לסיפור החיים הזוגי היא פעולה המחייבת בחירה כזו. זהו החלק הקריטי בתהליך של הגדרה והחצנה של הבעיה שאותה יש לפתור. גישה זו משאירה בידי המטופלים את הכוח להחליט מהו הסיפור הדומיננטי בחייהם כעת ולאיזה סיפור הם מעוניין להגיע בעתיד.   הגדרת כותרת עתידית לחיים יכולה לעזור לזוג לעצב מחדש את מערכות היחסים.

תפקידם של המטפל או היועץ הזוגי בגישה הנרטיבית

מקורו אחר של הטיפול הנרטיבי הוא הטיפול המשפחתי. הפרקטיקה של הטיפול הנרטיבי דורשת העדר שיפוטיות. יש מקום לשאול "במה שונה העדר השיפוטיות של הטיפול הנרטיבי מזו של גישות אחרות שאמפטיה היא מושג המפתח שלהן לקבלת המטופל."?

ההבדל בין אמפטיה להעדר שיפוטיות היא בכך שהמטפל בגישה נרטיבית לא בודק את המטופל בהשואה לנורמות כמו שלבי התפתחות האישיות או שלבי התפתחות הזוגיות או התפתחות בתחום הבגרות הרגשית.

המושג אמפטיה משמעו-הפגנת חיבה, חמלה או הזדהות עם רגשות או כאבי הזולת; היכולת להבין, להרגיש, לשים לב, להיות רגיש ...

אלו מושגים המניחים כמובן מאליו שהמטפל יכול מעצם היותו אדם חושב להיות שיפוטי והוא מכוון לארגן את עצמו בדרך המונעת שיפוטיות.

המטפל בגישה נרטיבית מקבל את סיפורו של המטופל כפי שהוא ומנסה להיות שותף או עורך שותף. המטפל נמצא כצופה משתתף מתוך מחשה של ליווי. האדם בטיפול כזה אינו הבעיה, יש אדם ויש בעיה. כלומר יש הפרדה בין האדם לבעיה ויש כוונה לייצר נראטיב משותף לבעיה.

בטיפול זוגי אם אחד מבני הזוג אומר "אני תלותי" המטפל יאמר "יש בעיה של תלות" ויכוון את שני בני הזוג להתייחס אליה, הפרדת הבעיה וניסוחה באופן שאינו משויך לאחד מבני הזוג היא הדרך ליצור קואליציה של בני הזוג מול הבעיה. ההתמודדות המשותפת של בני הזוג מול הבעיה יכולה לשחרר את בני הזוג מהמאבק בינהם ולהפנותם למאבק משותף בבעיה. בני הזוג ייצרו כך מכנה משותף נרטיבי, לאחר שיבינו שיש בחירות בתוך הצגת המציאות ואין פתרון צודק.

מטפל/ת שאומר/ת לבני הזוג "שניכם סובלים" מעבה את הנרטיב המשותף ועוזר להם לדבר ולהרחיק את הבעיה.

במסגרת תפיסה זו ההקשבה הנרטיבית מובילה להבנה שהחיים הם מראה בלתי פוסקת. אדם מסופק הוא לרוב אדם שלקח אחריות ולכן הצליח למצוא משמעות.

תאור פגישת הכרות עם משפחה שפונה בעניין קושי עם ילד

השאלות של מנחה משפחה צריכות להיות מכוונות להבנת הנושאים הבאים:

סגנון התפקוד היום יומי בבית

חלוקת תחומי האחריות בין ההורים לבין עצמם

תחומי האחריות של הילדים

דרכי הביטוי של המצוקה של הילד שבשבילו פנו ומצבם של ילדים אחרים במשפחה

אלו מצוקות יש להורים

איך מצליחים ההורים לראות כל ילד בנפרד?

הפניית תשובת לב לכך שכל הילדים חשופם לאותן בעיות וכל אחד מגיב אחרת

האם יש לכידות משפחתית?

האם הילדים בורחים לפינות?

מה המשאבים החיצוניים כמו משפחה מורחבת?

טיפול באנקומפרזיס

כאשר יש צורך להתמודד במהלך טיפול משפחתי עם בריחת צואה ניתן לקרב את הילד הנמצא בטיפול להרגשת דחיה ממצב הבריחה, ציור גודל החומר הדוחה הוא דרך לייצר הרגשת דחיה וכלי לעקוב אחר שינויים. הדף המצורף נותן דוגמה חלקית לצורת עבודה כזו

כאשר הכעס עולה על גדותיו וצועק "ייעוץ זוגי"

זוגות המגיעים לטיפול זוגי או לייעוץ זוגי שומרים מכל משמר על התחום הבטוח ביניהם. תחום בטוח יכול להיות פרק חיים שאין לבן או לבת הזוג גישה אליו, מחלוקת בנוגע לחלוקת תפקידים בבית, אחריות כלכלית שרק אחד מבני הזוג נושא בה, מחלוקות על סגנון היחסים עם משפחות המוצא או על סגנון התקשורת עם משפחות המוצא בתחומים כספיים. הנושא אינו החלק הקשה בהבנת "חוזה הנישואין שאינו כתוב" אלא החשש משינוי. שינוי פרושו כניסה למצב לא ידוע ולא בטוח. אנשים רבים אינם אוהבים שינויים בחייהם אך שינויים שאחרים יוצרים עבורם ובמיוחד בני הזוג מאיימים יותר. שינויים כאלו דורשים לשנות את תחומי הנוחות מבחינה פסיכולוגית ומעשית. ניתן להתרשם מדברים אלו ולחשוב שייעוץ זוגי המשנה את ה"חוזה הבלתי כתוב" הוא תהליך בעייתי בעיקרו, העניין הוא שבדרך כלל מגיעים זוגות לשלב עמוס בכעסים לפני שהם פונים לייעוץ זוגי. זהו שלב שאין בו בררה אלא לבדוק אפשרות לשינוי. זה אינו תהליך קל אך כשמדובר בחיים זוגיים הוא יכול להיות נקודת מוצא לזוגיות בסגנון חדש ולצמיחה זוגית.

הדגמה לדרך עבודה עם ילדים- הטבלה במקור כוללת איורים המדגימים את ביטויי הרגשות

                               רגשות

כועסת	מודאג	זועם	מתוסכל
פוחדת	מופתעת	מיואשת	מרוצה
נרגש	מדוכא	מאושרת	משתומם
מוטרדת	אשם	מאוהבים	מתוסכל

דימויים של מערכות יחסים זוגיות, הבנתם ואפשרויות לשינויים

אחד הדימויים של ויכוחים בין בני זוג והגורמים שבגללם החלו מזכיר השלכת אבן למים, אלא שלכל אדם מתעוררות תמונות אחרות במחשבה כשהוא שומע "השלכת אבן למים" יש דרך השלכה שיוצרת התרוממות של המים בצורה דמויית מזרקה לא מסודרת, ניתן להשליך כך שהמעגלים מתפשטים מסביב למקום שאליו הושלכה האבן והמים כמעט שלא עולים ויש אבן שהשלכתה כמעט שלא ניכרת. מובן שגודל האבן לא נלקח בחשבון בתאור הזה ויש לו חשיבות לא מבוטלת. השלכות אבנים שכלל אינן ניכרות במים מעטות מאוד. השלכת אבן שיוצרת התרוממות לא מסודרת נעשתה ללא מחשבה מראש. יש בה התרסה וצורת המים מבטאת את העדר המחשבה. הדימוי של מערכת יחסים שקשורה להשלכת אבן כזו הוא חוסר התחשבות וחוסר עניין. ההשלכה של אבן למים שיוצרת מעגלים מזכירה השפעה למרחוק, זוהי מערכת יחסים יציבה ויש לה השפעה על מערכות יחסים אחרות. עם בני משפחה רחוקים יותר, עם ילדים ועוד

קואליציה הורית

השותפים הפעילים בקואליציה ההורית במשפחות נורמטיביות הם ההורים. הדבר ניכר הן בהיקף השיתוף והן בלקיחת החלטות ובתקשורת עם הילדים. עניין זה עובר במהלך השנים שינויים בהתאמה לגיל הילדים וגיל ההורים. התחומים החשובים בקואליציה ההורית הם: החלטות עקרוניות ושינויים שעוברות החלטות אלו בהתאם לצרכים משתנים. היקף השיתוף של אנשים אחרים בשלבי החשיבה. הסכמה לגבי סדר עדיפויות בתחומים הנוגעים לכולם, מידת השיתוף כל בני המשפחה במערכות היחסים עם קהילה, משפחה מורחבת, חברים ושכנים. יכולת ההתייעצות במצבי שינוי ומשבר.

אחת הדרכים לארגן קואליציה הורית במחשבתם של הילדים היא להרגילם למצבים שבהם נדרש לקחת פסק זמן לפני החלטות מסוימות. זאת כדי ששני ההורים יוכלו לחשוב על החלטות. לא תמיד דרוש להצהיר בפני הילדים שזו הסיבה להשתהות של אחד ההורים בתשובה. "פסק זמן" בתגובת ההורה משנה את קצב ההתייחסות של ילדים לצרכיהם ולסיפוק רצונותיהם. בגיל ההתבגרות יכול הורה להרחיב את הבנתו ושיקוליו על ידי שיתוף הילדים בדיון על הגבולות הברורים והפחות ברורים בנושאים רבים. 

מתוך ספרה של מלאני קליין "אהבה, אשמה ותיקון"'מלאני קליין: כתבים נבחרים

יחסי אהבה מאושרים

יחסי אהבה מספקים ויציבים (כמו נישואים מאושרים) מתבטאים בהיקשרות עמוקה, יכולת הקרבה הדדית, ושיתוף בצער ובהנאה בתחומי עניין ובעונג המיני גם יחד. טווח רחב לביטויי האהבה מגוונים ביותר.

יחס אמהי של האישה אל הגבר יביא למילוי (חלקי אך מספק) משאלותיו המוקדמות של הגבר כלפי אמו (שלא סופקו מעולם). רגשות האשמה של הגבר מועטים. אם חיי הרגש של האישה מפותחים, חלק מיחסה אל בעלה יאופיין על ידי יחס ישן שלה לאביה. יחסה זה יאפשר לגבר למלא בנפשו את משאלת הבעל הטוב של אמו.

אם האישה מסוגלת לחוש אהבה חזקה קרוב לוודאי שנהנתה ממערכות יחסים טובות עם הוריה ואחיה, כלומר התמודדה באופן משביע רצון עם רגשות השנאה והנקמה כלפיה.

מערכת של סיפוק מיני בין בני הזוג תביא לתיקון, ולתחושות של הכרת תודה, רכות ואהבה רבה.

אצל הגבר יחסי האהבה ישנו את השקפת החיים שלו וגישתו לגברים המייצגים את אביו, ולנשים כלפיהן הוא הרגיש התמרמרות (עקב תסכול הדחייה של אמו). הוא ירגיש אדם בוגר, וכוחו היצרני יגבר.

ההשפעה על גישתה של האישה והתפתחות אישיותה מקבילות לגבר. בעצם בני הזוג תופסים את מערכת היחסים כיצירה מחודשת ומאושרת של חיי המשפחה המוקדמים. ישנן משאלות ינקות שלא יכולות להתגשם לעולם כי אינן מעשיות וכי ישנן משאלות סותרות. רק אדם בוגר שהצליח להתנתק מהוריו בהדרגה, אך גם להישאר קשור אליהם יוכל להעביר את משאלותיו לאנשים אחרים שייצגו את האובייקטים הראשוניים. האשמה ממשאלות הינקות זוכה להקלה, כי הפנטסיה התממשה באופן לגיטימי ללא פגיעה כמו שניבאו הפנטסיות ההרסניות.

שמירה על תחושת המוגנות של מטופלים

בין טיפול רגשי אישי לבין טיפול משפחתי או זוגי יש כמה נקודות השקה, אחת מהמורכבות שבהן היא חווית החשיפה והירידה בהרגשת המוגנות. בטיפול אישי נכנס המטופל בחלק מהמצבים למצב שבו הוא מרגיש חשוף. עולמו הפנימי, כאבו וצערו יוצאים מתחומו ומשליטתו. תפקידו של המטפל לאפשר למטופל בין השאר לחוש מוגן, עליו להיות אמין לחוויה של מישהו אחר ולחוות את הסיפור מנקודת מבטו של המטופל ברגע ששזה מספרו. תפקידו להבין את נקודת המבט של המטופל וביכולתו להציע לאחר זמן להוסיף מבט על המבט שכבר קיים בחיי המטופל אך לא לנסות לעצבו בתהליך ההקשבה אליו בפעם הראשונה.

צפיות כל אחד מבני הזוג והשפעתן על חיי נישואים

רוב הזוגות מתחילים את חיי הנישואים שלהם עם ציפיות הקרובות למודל שראו בבית הוריהם. הצורך לגשר על הבדלים בין שני המודלים נעשה חשוב יותר כאשר נולדים ילדים. התפקוד המשותף עוד לפני שהילדים מבינים את ההבדלים ומנסים להשתמש בהם משפיע על קרבה וריחוק בין בני הזוג, ככל שהילדים גדלים תאום הציפיות אינו רק צורך המקדם את רמת התפקוד המשותפת אלא גורם חשוב בסמכות ההורית ובחלוקת הנטל בין בני הזוג. אצל חלק מהזוגות המשא ומתן על חלוקת הנטל הוא חלק מהצמיחה הזוגית. במצבי עומס גוברת הנטייה להאשים את האחר בתפקוד לקוי ולצמצם את ראיית היכולות ביחס לחולשות.

במצב של חוסר איזון במערכת שכיח שחברי משפחה מאשימים זה את זה בחוסר תפקוד. 

בספרו של מינושין, ס. (1982)  משפחות ותראפיה משפחתית,  רשפים.

מצאתי את התאור הבא:

"למרות השמירה על הדפוסים מבנה המשפחה חייב להיות מסוגל להתאים את עצמו כאשר משתנות הנסיבות. למעשה המשך קיומה של המשפחה כמערכת מותנה בקיומו של טווח של דפוסים שמספיק זמינים וגמישים להפעיל אותם בשעת הצורך. מכיוון שהמשפחה חייבת להגיב לשינויים פנימיים וחיצוניים עליה להיות מסוגלת לשנות עצמה בדרכים המתאימות לנסיבות החדשות מבלי לאבד את המשכיותה."

בניית נרטיב משותף של בני זוג כדרך התמודדות בטיפול נרטיבי-זוגי

כאשר בטיפול זוגי אחד מבני הזוג אומר "אני תלותי" המטפל יאמר "יש בעיה של תלות" ויכוון את שני בני הזוג להתייחס אליה, הפרדת הבעיה וניסוחה באופן שאינו משויך לאחד מבני הזוג היא הדרך ליצור קואליציה של בני הזוג מול הבעיה. ההתמודדות המשותפת של בני הזוג מול הבעיה יכולה לשחרר את בני הזוג מהמאבק בינהם ולהפנותם למאבק משותף בבעיה. בני הזוג ייצרו כך מכנה משותף נרטיבי, לאחר שיבינו שיש בחירות בתוך הצגת המציאות ואין פתרון צודק.

מטפל/ת שאומר/ת לבני הזוג "שניכם סובלים" מעבה את הנרטיב המשותף ועוזר להם לדבר ולהרחיק את הבעיה.

במסגרת תפיסה זו ההקשבה הנרטיבית מובילה להבנה שהחיים הם מראה בלתי פוסקת. אדם מסופק הוא לרוב אדם שלקח אחריות ולכן הצליח למצוא משמעות.

תפקיד המטפל במצב כזה הוא לייצר למידה ולהעביר את המסר שיש בחירה שהדברים אינם חזקים מבני האדם.

תפקידם של המטפל והיועץ המשפחתי בגישה הנרטיבית

מקורו של הטיפול הנרטיבי הוא הטיפול המשפחתי. הפרקטיקה של הטיפול הנרטיבי דורשת העדר שיפוטיות. יש מקום לשאול שמה שונה העדר השיפוטיות של הטיפול הנרטיבי מזו של גישות אחרות שאמפטיה היא מושג המפתח שלהן לקבלת המטופל.

ההבדל בין אמפתיה להעדר שיפוטיות היא בכך שהמטפל בגישה נרטיבית לא בודק את המטופל בהשואה לנורמות כמו התפתחות זוגית או התפתחות בתחום הבגרות הרגשית.

המושג אמפתיה משמעו-הפגנת חיבה, חמלה או הזדהות עם רגשות או כאבי הזולת; היכולת להבין, להרגיש, לשים לב, להיות רגיש ...

אלו מושגים המניחים כמובן מאליו שהמטפל יכול מעצם היותו אדם חושב להיות שיפוטי והוא מכוון לארגן את עצמו בדרך המונעת שיפוטיות.

המטפל בגישה נרטיבית מקבל את סיפורו של המטופל כפי שהוא ומנסה להיות שותף או עורך שותף. המטפל נמצא כצופה משתתף מתוך מחשה של ליווי. האדם בטיפול כזה אינו הבעיה, יש אדם ויש בעיה. כלומר יש הפרדה בין האדם לבעיה ויש כוונה לייצר נרטיב משותף לבעיה.

הגישה הנרטיבית בטיפול רגשי

מקורה של הגישה הנרטיבית בגישה ההומניסטית-אקזיסטנציאליסטית, לפי האקזיסטנציליזם האדם בורא את חייו, הוא קודם לקיום ולכן סובל מפחד המוות ומפחד הבדידות. המניע לחיים ולפעולותיהן מתוך גישה זו היא מנוס מבדידות.

התפיסה הנרטיבית מאמינה גם היא בכך שהאדם בורא את עולמו שלו. היא מציעה כיוון חשיבה מעשי יחסית לאקזיסטנציליזם משום שאוסף הסיפורים שעליו אדם בונה את זהותו ואת עצמו נותנים משמעות לחייו. בהקשרים טיפוליים משמעות הדבר היא שאין מציאות אחת, האופן שהאדם בורא את הסיפור שהוא מספר לעצמו הוא המציאות.

בהבט טיפולי יכול הטיפול לעזור לאדם לספר את סיפורו, בטיפול נרטיבי המטפל הוא עורך, הוא מייצר דיאלוג ומעריך את היות הסיפור חד פעמי.

המטפל מחפש את ההיגיון הנרטיבי ויכול להציע עריכה מנקודת מבט שמכוונת את הפרקים בסיפור באופן תכליתי, כלומר כדי להוביל את הסיפור לנקודה משמעותית למספר שהוא המטופל.

המטפל אמור להיות עסוק בהבנת הסיפורים הראשוניים משום שמטופלים רבים "נתקעים" בהבנת סיפורי "אמצע", הפרק התקוע של חייהם.

העבודה על הסיפור מסייעת למספר לראות את הבחירות הנרטיביות.

צילומי חתונה בתקופות שונות והביטוי שהם נותנים למערכות יחסים

הצילום מחתונתם של חמי וחמותי היושבים על הספה מייצג לדעתי תמונת משפחתיות המתאימה לשנות החמישים והשישים.
כל בני המשפחה המרגישים קרובים לזוג משתתפים בצילום, לצד הכלה יושבת אימה ולצד החתן יושבת סבתו, מאחוריהם עומדים אחיהם ואחיותיהם ובני זוגן/ם. סביר להניח שבתמונה שתצולם בשנים האחרונות תכוון הכלה או אימה את מספר המצולמים ותגדיר מי מתאים להיות באיזו תמונה. סביר גם שהתמונה תכלול יותר אלמנטים עיצוביים מאשר אלו המופיעים פה.
האם ההבדלים האלו מעידים בין השאר על תפיסת המשפחתיות המשתנה בין הדורות?

דימויים של מערכות יחסים זוגיות, הבנתם ואפשרויות לשינויים

אחד הדימויים של ויכוחים ועימותים בין בני זוג והגורמים שבגללם החלו מזכיר השלכת אבן למים, אלא שלכל אדם מתעוררות תמונות אחרות במחשבה כשהוא שומע "השלכת אבן למים" יש דרך השלכה שיוצרת התרוממות של המים בצורה דמויית מזרקה לא מסודרת, ניתן להשליך כך שהמעגלים מתפשטים מסביב למקום שאליו הושלכה האבן והמים כמעט שלא עולים ויש אבן שהשלכתה כמעט שלא ניכרת. מובן שגודל האבן לא נלקח בחשבון בתאור הזה ויש לו חשיבות לא מבוטלת. השלכות אבנים שכלל אינן ניכרות במים מעטות מאוד. השלכת אבן שיוצרת התרוממות לא מסודרת נעשתה ללא מחשבה מראש. יש בה התרסה וצורת המים מבטאת את העדר המחשבה. הדימוי של מערכת יחסים שקשורה להשלכת אבן כזו הוא חוסר התחשבות וחוסר עניין. ההשלכה של אבן למים שיוצרת מעגלים מזכירה השפעה למרחוק, זוהי מערכת יחסים יציבה ויש לה השפעה על מערכות יחסים אחרות. עם בני משפחה רחוקים יותר, עם ילדים. היא מתפשטת באיטיות למעגלים רבים המים צריכים להיות שלוים כדי שנראה השלכה כזו.

האפשרויות לשינויים מתחילה בהבנה של אחד מבני הזוג ביחס ליזמה או מעשים שמזכירים לו זריקת אבן למים, יש זריקה שהיא משחק ויש זריקה שמבטאה כעס או רצון לשחרר קושי. מה מתאים ומתי? האם אנחנו שואלים את עצמנו שאלות אלו?

יחסי אם ובן בסדרה אוליב קיטריג'

בעקבות ביקורות אוהדות שקראתי על הסדרה אוליב קיטרידג' מבית היוצר של חברת הכבלים HBO  צפיתי בה כמה פעמים.

במרכז העלילה נמצא זוג ומערכת היחסים עם בנם היחיד. במהלך שלבים שונים בחייהם מתגלה אם המשפחה שאותה מגלמת השחקנית פרנסיס מקדורמונד כאישה קצרת רוח, קשה לסביבתה הקרובה והרחוקה, וממעטת בגילוי רגשות. גילויים אלו מתקבלים בהבנה על ידי בעלה ובנה בעשרים השנים הראשונות ומגיעים למשבר ביחסים עם הבן לאחר גרושיו מאשתו הראשונה ונישואיו בשנית.

האם אוליב טסה לבקר את בנה החי בניו יורק עם אשתו החדשה וילדיה מנישואים קודמים

בזמן שהאב שעבר שבץ סיעודי ומוגבל.  אוליב אינה מצליחה להרגע ולחיות בקצב של בנה וכלתה יותר מיומיים. בחירתה לעזוב שאינה מוסברת מתקבלת בקוצר רוח על ידי בנה , הוא רואה בשיפוטיות שלה בארוע זה המשכיות של האשמות ישירות ועקיפות ששמע ממנה כל ילדותו. הוא מעדיף לנתק את הקשר בינהם משום שרק כך הוא יכול לפי הרגשתו להתחיל להיות שלם עם עצמו ועם מעשיו, תחושות האשמה שספג בילדותו מדכאות אותו והוא בוחר להתחיל לחיות את חייו באופן חדש, נטול אשמה. זוהי החלטה קיצונית אך אמיצה, זוהי דוגמה לתהליך טיפולי שעבר הבן שבעקבותיו בחר לשמור על גבולות היכולת שלו להיות מאוזן ללא מחויבויות מוסריות המעיקות עליו. הבן מדגים באופן מוקצן סוג של שינוי המתרחש לעתים בעקבות טיפול. אם נניח לצד המוסרי שבעניין ונצפה במבט טיפולי יש ברכה במעשיו משום שרק לאחר תקופה של שנה מבינה האם את התנהגותה הקשה אל סביבתה. לצערנו אין הסדרה מספקת את הפתרון החיובי שכולנו מצפים לו.

דמויות מכוננות והעברה בינדורית

ההשפעה של דמות מכוננת מאופינת בנוכחותה מעבר לזמן המפגשים איתו. דמויות מכוננות יכולות להיות בכל מצב בחיינו, קל יותר לשים לב לדמויות מכוננות דומיננטיות או לכאלו ששינו מהלך חיים והחלטות. הורים הם לרוב דמויות מכוננות אלא שאינם מקבלים את ההגדרה הזו לפני שילדם נעשה הורה בעצמו. סגנון ההורות משפיע על רוב הילדים ויותר העברה בינדורית לטוב ולרע. הבנת השפעתה של הדמות המכוננת נעשית ברורה לאדם שהושפע ממנה בעיקר לאחר מרחק מקום וזמן. ביחסים בין בני משפחה יש נטייה לבנות לקבל את האם כדמות מכוננת ולבנים את האב.

מקור החיבור שנוצר בין המשפיע למושפע אינו מובן לעומקו לפרט המושפע במהלך ההשפעה, אך ניתן להבין בהסתכלות לאחור לאיזה צורך ענה ומה אפשר או לא אפשר לילד/ה המושפעים לקבל. 

רומנטיקה בצילום כחלק מטקסי נישואים

עד כמה מייצגת תמונה זו את החיים שבני הזוג המצולמים מאחלים לעצמם ומתכוונים לארגן?

במצבים רבים אין התמונות מהוות ייצוג מדויק של המציאות אך בשעות שלפני טקס החופה או הקידושין יש נטיה לרומנטיקה. הרומנטיקה מייצגת ריחוק מהמציאות, השלבים שעתיד לעבור כל זוג בתהליך בניית הזוגיות אינם קשורים בהכרח לרומנטיקה שייחסו לעצמם טרם הנישואים, עדין מעניין לבדוק מה משרתת הרומנטיקה ביצירת הזוגיות.

נושאים ומצבים מרכזיים בטיפול זוגי

הסכמה בין בני זוג ביחס למטרת הטיפול יכולה להקל על למטפל או על יועץ הנישואים בקשר להבנת מידת האמון ההדדית בין בני הזוג. מובן שנושא זה יהיה נקודת המוצא לטיפול. במקרים שמטרת הטיפול אינה נושא מוצהר כגון: הכנה לגירושין או טיפול בילדים לאחר גירושין סביר יהיה להניח ש"חוזה הנישואין הבלתי כתוב" עומד על הפרק. כלומר מצב שבו אי מרוצות של אחד מבני הזוג הגיע לרמה שחייבים לטפל זה. בדרך כלל פרוק חוזה כזה ויצירת חוזה חדש הוא מצב שאיש אינו יכול לחזותו מראש כולל המטפל או היועץ.

זוגות המגיעים לטיפול זוגי או לייעוץ זוגי שומרים מכל משמר על התחום הבטוח בעיניהם. תחום בטוח יכול להיות פרק חיים שלבן/ בת הזוג אין גישה אליו, חלוקת תפקידים, אחריות כלכלית שרק אחד מבני הזוג נושא בה, סגנון היחסים עם משפחות המוצא וסגנון התקשורת בתחומים כספיים. הנושא אינו החלק הקשה בהבנת "חוזה הנישואין שאינו כתוב" אלא הנכונות לחלוק את כל חלקי החוזה, להתמודד עם פשרות שעשה כל אחד מבני הזוג ולהגיע לשינוי. שלא כמו בשינויים אחרים מתבקש כל אחד מבני הזוג לשנות את תחומי הנוחות שלו מבחינה פסיכולוגית ומעשית. זה אינו תהליך קל אך כשמדובר בחיים זוגיים הוא יכול להיות נקודת מוצא לזוגיות בסגנון חדש ולצמיחה זוגית.

טיפול רגשי וטיפול משפחתי הבדלים בתחום החשיפה והביטחון

בין טיפול רגשי אישי לבין טיפול משפחתי או זוגי יש כמה נקודות השקה, אחת מהמורכבות שבהן היא הרגשת החשיפה והורדה מסוימת של הגנות. בטיפול אישי נכנס המטופל בחלק מהמצבים למצב שבו הוא מרגיש חשוף. עולמו הפנימי, כאבו וצערו יוצאים מתחומו ומשליטתו. תפקידו של המטפל לאפשר למטופל בין השאר לחוש מוגן, עליו להיות אמין לחוויה של מישהו אחר ולחוות את הסיפור מנקודת מבטו של המטופל ברגע ששזה מספרו. תפקידו להבין את נקודת המבט של המטופל וביכולתו להציע לאחר זמן להוסיף מבט על המבט שכבר קיים בחיי המטופל אך לא לנסות לעצבו בתהליך ההקשבה אליו בפעם הראשונה.

בטיפול זוגי נמצא המטפל בין שני סיפורים, או בין שני מצבי חשיפה שאינם מתחברים. ההגנה של המטפל ממוקדת יותר ביכולת לאפשר למטופלים להחשף זה מול זה כדי שיוכלו לבנות מחדש את האמון שהיה בינהם, לעתים הצורך המרכזי הוא לאפשר לכל אחד מהמטופלים לראות את סיפורו של האחר כאילו היה סיפורו שלו. למטפל חייבים להיות כמה עקרונות מובילים, כגון: נטרול ההזדהות שלו כך שלא יגרר להעדפה של אחד מבני הזוג, שמירה על איזון החשיפה של כל אחד מהמטופלים ביחס לאחר, הבנת השונות ביכולת לחשיפה של כל אחד מבני הזוג ושיתוף שניהם בנושא, ועוד ועוד

הזדהות השלכתית והשפעתה על יחסי הורים ילדים

דר. מרק רויטמן כתב בבואו להסביר את המושג הזדהות השלכתית את הדברים הבאים

"במהלך התפתחותו נכנס הילד לאינטראקציות בין-אישיות שונות עם אובייקטים שונים: הורים, אחים, קרובים ואחרים. את היחסים שנוצרו הוא מפנים בצורת דיאדות שמורכבות מאספקט של עצמו ומאספקט של האובייקט, ועושה להם אינטגרציה באישיותו המתפתחת. הדיאדות האלה מהוות תבנית ליחסים הבין-אישיים העתידיים." .

דיאדה היא קבוצה של שני פרטים אשר קימת אינטראקציה בינהם

הקטע המובא כאן מיועד לתת מענה חלקי להורים הנוטים להאשים את עצמם כאשר הם לא מרוצים מיחסיהם עם ילדיהם המתבגרים או הבוגרים. למבוגר יש השפעה מרכזית על יחסיו עם ילדו בשלבי הינקות והילדות המוקדמת, ככל שהמבוגר זמין ופנוי לילד בכל תנאי הימצאותם יחד הוא מעניק לילד ביטחון בו כמבוגר ובעולם בכלל.

כאשר הורים שואלים עצמם את השאלה הקלאסית :" איפה טעינו" הם אינם לוקחים בחשבון שהאינטראקציה שהייתה בינם לילדם כללה את אישיותו של הילד. אישיות זו אינה לוח ריק לפי תפיסתי ויש בה חלקים מולדים רבים. השאלה "איפה טעינו" יוצאת מנקודת הנחה שלילד אין חלק באינטראקציה. זוהי הנחה נכונה בחלקה משום שהמבוגר הוא האחראי המרכזי למידת הפניות שלו. החלק המוטעה בהנחה הזו היא שאינה מתחשבת בהיות הילד חלק מאינטראקציה, גם אם ה"טעות" של המבוגר הייתה בכך שלא הבין מה האינטראקציה הדרושה לילד המסוים עלולה ההמשכיות של לקיחת האחריות של המבוגר כאשר הילד בוגר להתעלם מצרכיו של הבוגר שהיה ילדו ומאישיותו הייחודית.

חלקו של המבוגר יכול להיות בחוסר רגישות או בהעדר כלים לארגון אנטראקציות מתאימות לאישיות הילד בזמן הילדות אך כאשר הבדיקה נמשכת מתוך עמדה פטרונית בזמן שהילד בגר והתעצב עלולה להיוצר המשכיות פעילה של הטעות. זאת משום שרגשות האשמה תופסים את מקום האינטראקציה החדשה המתאימה ליחסים בין שני בוגרים.

תלונות וטענות ביחסים בין בני זוג והטיפול בהן

המושג תלונה מפורש במילון ההווה של שושנה בהט ומרדכי מישור באופן הבא: התלוננות, טענה, פנייה רשמית למוסד כדי להביע אי שביעות רצון מטיפול בעניין וכו'

מה לזה ולייעוץ משפחתי? המושכ משמש בהשאלה למצבי אי מרוצות, בחיי משפחה מקבלות תלונות וטענות משקל רגשי רב יותר מאשר במערכות יחסים בעבודה או בין חברים שאינם חולקים חיים משותפים.

בשלבים שונים של חיי נישואים מעטים הזוגות שאינם מתלוננים איש על רעהו. התלונות והטענות הופכות לחלק מהתקשורת הבעייתית בין בני זוג ככל שעולה הצורך לשמור עליהן כנשק. כלומר לא תמיד ממשיכות התלונות להיות רלוונטיות אך קשה להודות בטעות כאשר יש מאבק כוח.

יהיה זה מובן מאליו ובלתי מעשי כאחד להציע לאנשים לנסות לותר על חווית הצדק או הקיפוח שלהם, יחד עם זאת האפשרות לא לבטא את התלונות בקלות באזני חברה טובה יכולה לשמור על איכות הזוגיות. ככל שאדם ממעיט לבטא תלונה נפתחות שתי אפשרויות לפחות, הראשונה היא הצטברות הכעס שגורמת לכך שהוא חייב לטפל בה בינו לבינו או בחיפוש פיתרון מעשי ולא יכול להסתפק בביטויה במערכת יחסים אחרת. אפשרות אחרת בן זוג שיודע שחולשותיו אינן מידע העובר לזרים מגלה יותר נכונות למצוא פתרון לקושי של בת זוגו או בן זוגו.

ההמלצה הזו אינה יכולה להיות חד משמעית או בגדר כזה ראה וקדש, יש מאזינים שידעו להקשיב ולא להצטרף לחווית הצדק ואי הצדק, שחרור הכעס בפני חברה דיסקרטית וסובלנית מקל על התארגנות לחיפוש פיתרון.

השאלה היא איפה מה המוטיבציה של המתלונן או המתלוננת,

לפתור את הבעיה או להרגיש צודק/ קורבן?