הזדהות השלכתית והשפעתה על יחסי הורים ילדים

דר. מרק רויטמן כתב בבואו להסביר את המושג הזדהות השלכתית את הדברים הבאים

"במהלך התפתחותו נכנס הילד לאינטראקציות בין-אישיות שונות עם אובייקטים שונים: הורים, אחים, קרובים ואחרים. את היחסים שנוצרו הוא מפנים בצורת דיאדות שמורכבות מאספקט של עצמו ומאספקט של האובייקט, ועושה להם אינטגרציה באישיותו המתפתחת. הדיאדות האלה מהוות תבנית ליחסים הבין-אישיים העתידיים." .

דיאדה היא קבוצה של שני פרטים אשר קימת אינטראקציה בינהם

הקטע המובא כאן מיועד לתת מענה חלקי להורים הנוטים להאשים את עצמם כאשר הם לא מרוצים מיחסיהם עם ילדיהם המתבגרים או הבוגרים. למבוגר יש השפעה מרכזית על יחסיו עם ילדו בשלבי הינקות והילדות המוקדמת, ככל שהמבוגר זמין ופנוי לילד בכל תנאי הימצאותם יחד הוא מעניק לילד ביטחון בו כמבוגר ובעולם בכלל.

כאשר הורים שואלים עצמם את השאלה הקלאסית :" איפה טעינו" הם אינם לוקחים בחשבון שהאינטראקציה שהייתה בינם לילדם כללה את אישיותו של הילד. אישיות זו אינה לוח ריק לפי תפיסתי ויש בה חלקים מולדים רבים. השאלה "איפה טעינו" יוצאת מנקודת הנחה שלילד אין חלק באינטראקציה. זוהי הנחה נכונה בחלקה משום שהמבוגר הוא האחראי המרכזי למידת הפניות שלו. החלק המוטעה בהנחה הזו היא שאינה מתחשבת בהיות הילד חלק מאינטראקציה, גם אם ה"טעות" של המבוגר הייתה בכך שלא הבין מה האינטראקציה הדרושה לילד המסוים עלולה ההמשכיות של לקיחת האחריות של המבוגר כאשר הילד בוגר להתעלם מצרכיו של הבוגר שהיה ילדו ומאישיותו הייחודית.

חלקו של המבוגר יכול להיות בחוסר רגישות או בהעדר כלים לארגון אנטראקציות מתאימות לאישיות הילד בזמן הילדות אך כאשר הבדיקה נמשכת מתוך עמדה פטרונית בזמן שהילד בגר והתעצב עלולה להיוצר המשכיות פעילה של הטעות. זאת משום שרגשות האשמה תופסים את מקום האינטראקציה החדשה המתאימה ליחסים בין שני בוגרים.