חוסן משפחתי והדרכת הורים-כיצד להתגבר על הפחד מחשיפה ומדוע

משפחות הן תחום חדש יחסית בעולם הטיפול, לכן המושגים שחוזרים ועולים בהקשר של עבודה עם משפחות כגון "הדרכת הורים", " "טיפול זוגי", "טיפול משפחתי", "ייעוץ זוגי" ועוד, עוסקים כולם ביכולת של המשפחה כתא וכפרטים להרגיש "חשופים" לגורמים מקצועיים לזמן קצר, זאת משום שכאשר יש אמון בבעל התפקיד החשיפה אינה חשובה. זוגות שמגדירים יחד עם מנחה משפחה את מטרות העבודה המשותפת יכולים להגביל את גבולות ההתערבות ולשמור על תאום בינהם ביחס לנושאים שיבחרו להחשף אליהם.

אין ביכולתם להתמודד עם לחצים פנימיים הקשורים במערכות היחסים בינהם או עם קושי של אחד מהם.

התחומים הקשורים בהבנת העולם המשפחתי הולכים ומתרחבים אך למרות ההבנה המתגברת כי לא ניתן להפריד בין מצבו האישי של הפרט לדינמיקה המשפחתית מתקשים אנשים רבים לקבל עזרה בחיי המשפחה, התרבות של חלק מהמשפחות מתייחסת לחוסן המשפחתי כתוצאה של שמירת פרטיות. אזור מוגן וסגור בפני העולם החיצון. למרבה הצער השפעתה של שמירה כזו ביחס לחברה או למשפחה המורחבת לא יכולה להיות צפויה מראש. יש זוגות שהיא מועילה להם ואחרים שמעכבת את התפתחותם כזוג ומשפחה. אין הדברים דומים כאשר מדובר בגורם מקצועי שחלק מהזהות שלו כוללת שמירת מידע ופרטיות של המידע שמגיע אליו.

לכן עבורי המושג הדרכת הורים נושא קונוטציה חיובית ומתאים יותר לסגנון עבודה שבו מידת ההתערבות תלויה בבני המשפחה. לא תמיד דרוש ליווי משפחתי עקב קשיים, לעתים שאלות וספקות שהורים עסוקים בהם יכולים לקבל מענה על ידי מעקב ארוך טווח שמתבצע בתחומי הקיום הטבעיים של הילד ולא בהכרח בחדר הטיפולים.

הדרכת הורים ופיתוח יכולות של ילדים להעסיק את עצמם

כהורים כולנו יודעים שילדינו מושפעים ממצבי הרוח שלנו. לרוב לא מדובר במצבי רוח מסוג שינויים קיצונים בסגנון ההתנהגות, גם במצבים כגון: רמת הלחץ שרבים נמצאים בהם כשהם עובדים מהבית בזמן שילדיהם צריכים תשומת לב, (בין אם כהמשך לעבודה מחוץ לבית ובין אם בבית בלבד.) מתחים מסיבות אחרות, רצון להתרכז לבד בעניין כלשהו, עייפות נפשית ופיסית, אנו קולטים תסכול מילדינו ותמהים למה הם לא יכולים להיות עם עצמם לזמן מה. מתברר שהמשימה קשה להם ככל שאנחנו ההורים זקוקים במיוחד לשקט.

יכולות של ילדים להיות עם עצמם הן שילוב של גיל, נטייה אישיותית, סגנון התקשורת בבית, דוגמאות של אחים גדולים. הן יכולות להיות גם תוצאה של אימון ואמון. ילד שיודע שההורה יתפנה אליו כי כך הבטיח ילמד ביתר קלות לאסוף את עצמו, במיוחד אם נעשתה לשם כך הכנה בשלבים.

זה לא פשוט כמו שזה כתוב וזה אפשרי. 

מעבר פעוטות לחיים ללא טיטול -הדרכת הורים

רבים שואלים מתי נכון לגמול ילדים מטיטולים. רבים יודעים שאין זמן אחד טוב יותר לפי גיל. מסגרות כגון גנים. מעונות. ומצבים כמו רצון להידמות לאחים בוגרים מעודדים את הצורך מסיבות חברתיות. לרוב הם עוזרים אך לעתים הם מקדימים את המאוחר משום שהדחף החברתי אינו מספיק בשביל לשלוט או לשים לב לאיתות מקדים של התחושות שהוא חלק חשוב
בתהליך כולו.
אז איך בכל זאת נעזור לילדינו לסבול כמה שפחות תסכול. תסכול שעלול להיות מנת חלקם כשיחושו רצון להיות בלי טיטול ויאלצו ללא הבנה מספקת לחזור ולהשתמש בטיטול.
אפשר ליצור מראש מרווחים קבועים של זמנים שבהם לובשים טיטול וזמנים שלא.
ככל שנתייחס לשהות בשרותים דרך משחקים ונכוון את משך השהות נוכל לזמן יותר התייחסות קלה לקשר בין תחושות להתרוקנויות.