דפוס של הסתרות בתוך המשפחה יכול להיות מסר מבלבל עבור בני נוער. זהו דפוס שמוביל לחוסר הבנה מתי שקר הוא שמירה על פרטיות ומתי הוא נובע מבעיה ערכית ותקשורתית.
הורים יכולים לא פעם להעדיף ל"שקר", כלומר להמציא ארוע שלא היה במקום לומר לילדם "זה ענייני האישי" או "איני יכולה לשתף אותך בעניין". ילדים קולטים זאת ולכן עלולים לאמץ את הדפוס. בגיל ההתבגרות כשבני נוער נוטים להסתכן הדפוס נעשה בעייתי.
ילדים שנוטים לשקר עושים זאת מחשש ופחד מתגובת הסובבים ומחוסר בטחון אך גם מתוך תחושה שהאמת אינה בהכרח ערך כה חשוב, ואם המבוגרים המשמעותיים אינם אומרים אמת, קשה להם להבחין בין שקר לבין שמירת פרטיותם. מסיבות אלו
עולה פעמים רבות בתהליך הדרכת הורים השאלה "האם נכון לבדוק עם ההורה את סגנון ההסתרות או "השקרים" שפיתח?"
בין הסיבות לפתוח את הנושא נמצא הצורך לעזור להורה להיות שיפוטי פחות ומכיל יותר, לתת לנושא נורמליזציה ולהבין אם ביכולתו של ההורה להתמודד באופן מיטיב ובגלוי עם מצבים שהתקשורת עם ילדיו מחיבת להתמודד עם הילדים ביחס ל"שקרים".
