ספרי ילדים כנורמליזציה ליחסי אחים

ספרי ילדים רבים מציגים עקרונות ביחסי אחים ואחיות בגילים הצעירים. יתרונם שהם נותנים נורמליזציה למצבים שהורים מתקשים להתמודד עימם בלי להיות מגמתיים מדי. דוגמה מצוינת היא ספר השיאים של פוז שכתב דויד גרוסמן

סיפורים ותאור ארועים להשבחת התקשורת בין בני זוג ובין הורים לילדים

 סיפור סיפורים נחשב צורך בסיסי של האדם. הסיפור מעצם מהותו הוא אמצעי להעברת מסרים, לתקשורת ולביטוי עצמי. סיפור אישי משמש לצרכים רבים: ליצור משמעות, להבין מוטיבציות, בחירות והחלטות בעבר, בהווה  ובעתיד.אחת מצורות הביטוי של החשיבה היא ארגון ארוע בצורה סיפורית או חזרה על רעיון מרכזי דרך העברתו לאדם אחר במסגרת סדרת ארועים.אלמלא הנטייה האנושית להזדהות עם מחשבותינו הייתה זו נטיה המשרתת את החשיבה. למרבה הצער נטייה זו משרתת אותנו לרעה כאשר חשוב לנו לחוש "צודקים" ביחס לקונפליקטים עם אנשים אחרים.בין בני זוג עלולה נטייה זו לפעול לרעה כי השימוש בדימויים מחזק את יכולתנו להפריד עצמנו מבן הזוג במצבי עימות.על כן עצתי הפשוטה היא נסו לספר לעצמכם את הסיפור של האחר, תבנו את הארוע או הבעיה מתוך החויה שאתם יכולים לשער שהאחר חווה. קל להתחיל ביחס לאדם שאין איתו עימות ולאמץ את התהליך עם ילדיבם ובני זוגכם בשעת עימות.

משפחה שמבלה יחד

קשה לדעת אם זו דרך התנהלות זוגית או של הורה וילד מתבגר אבל זה מרשים

ליווי משפחות בטבע

גם ליוויתנים חיים במשפחות

בתמונה אם ולצידה סנפיר של לוויתן צעיר

אמפטיה בטיפול זוגי לפי הגישה הנרטיבית

ההבדל בין אמפטיה להעדר שיפוטיות היא בכך שהמטפל בגישה נרטיבית לא בודק את המטופל בהשוואה לנורמות כמו שלבי התפתחות האישיות או שלבי התפתחות הזוגיות או התפתחות בתחום הבגרות הרגשית.

המושג אמפטיה משמעו-הפגנת חיבה, חמלה או הזדהות עם רגשות או כאבי הזולת; היכולת להבין, להרגיש, לשים לב, להיות רגיש ...

אלו מושגים המניחים כמובן מאליו שהמטפל יכול מעצם היותו אדם חושב להיות שיפוטי והוא מכוון לארגן את עצמו בדרך המונעת שיפוטיות.

ואיפה האבא-בטבע?

במרכז התמונה רואים אם ברוזה וסביבה כחמישה ברווזונים קטנים, הם קרובים אליה כי כך היא מאמנת אותם לחיים. והשאלה האוטומטית קופצת :" ואיפה האבא"??!!

סגנונות הכרות ושינויי הזמן

מודעת שידוכים שפרסמה חברתי לפני כשלושים שנים בסיאטל שבארה"ב,

רק מי שיש לו ביטחון עצמי והכרת ערך עצמו יכול לפרסם מודעה כזו, הזוג חי באושר מזה שלושים שנים והמודעה ממוסגרת בביתם ומשם הצילום.

מובן שהיום קשה למצוא מודעות כאלו, עוד פן בהשתלטות האינטרנט על חיינו 

מהו ליווי משפחתי, הורי או זוגי?

 המושג ליווי משפחתי נושא קונוטציה חיובית, כוונתו לומר שהמלווה בין אם זוג הורים, ילד או משפחה הם עצמאיים ובעלי יכולת לקדם את עצמם בכוחות עצמם. המלווה נותן עוד נקודות הסתכלות על הנושאים שבגללם פנו בני משפחה לליווי.

המושג "ליווי הורים" מתאים יותר לסגנון עבודה שבו מידת ההתערבות תלויה בבני המשפחה. לא תמיד דרוש ליווי משפחתי עקב קשיים, לעתים שאלות וספקות שהורים עסוקים בהם יכולות להיות בהירות או ממוקדות בעזרת הליווי יחסית למצב שהיה קודם. ההורה יכול לתרום הסתכלויות שצבר במסגרת מעקב ארוך טווח שמתבצע בתחומי הקיום הטבעיים של הילד ולא בהכרח בחדר הטיפולים. המלווה תורם נורמליזציה או בדיקת התאמת התופעות לגיל ולשלב ההתפתחות.

מתי כדאי לפנות לייעוץ זוגי או לליווי משפחתי

מצבים שבהם הדפוסים ה"עסקיים" המסדירים את התנהגותם של חברי המשפחה אינם ברורים כגון: אבדן הסמכות ההורית, העדר הגדרת תפקידים, רגשות טעונים ו"שליליים "של הורה כלפי ילד. התנהגות חריגה של ילד מילדי המשפחה בבית הספר או במסגרת אחרת. העדפה בולטת של אחד הילדים על ידי ההורים, מתחים של הורים עם הוריהם המבוגרים על רקע יחסי הסבים והסבתות עם הנכדים. קשיים של בן משפחה כלשהוא (הורה או ילד ) להתמיד בדרישות מסגרת עבודה או למידה.

תמונה וסימני שאלה

זכרונות זוגיים ורע להם?

הנטייה האנושית היא לזכור ארועים שנשאר מהם טעם שלילי. כך קורה בייעוץ זוגי, איש אינו בא לייעוץ כי טוב לו. הייעוץ מתחיל על רקע בעיות בזוגיות או בעיות של ילדים. בטיפול בילדים היועץ יכול לכוון את ההורים לזכרונות טובים כדי שיוכלו להחזיר לעצמם את האמון בילדם ואת הרגש הפשוט כלפיו. בטיפול בזוגות יש יתרונות לשני סוגי הזכרונות,  טובים ורעים, לעתים האפשרות לא לעסוק עיסוק יתר בזכרונות חשובה לא פחות.

אמון של ילדים בהורים-ליווי הורי והדרכת הורים

ילדים בונים אמון במבוגרים, אם או אב ואחרים שהם נפגשים עמם בקביעות דרך התנהגויות דומות במהותן ושונות בצורתן. הביטחון שילד חש בעולם מבוסס על הביטחון שהוריו מקנים לו, חלק מהביטחון נבנה על הוכחות, במיוחד כשההורה עושה מעשים שבעיניו של הילד הם פלאיים או מבטאים כוח.

הורים הם סוג של מנהיגים, הגישה הרווחת היא שיש למנהיגות חשיבות בהורות. כשילדים מתחילים להבין ולדבר או לחשוב על תכנים בהיקף סיפורי הם מבטאים דרך הסיפורים שהם בונים ביטחון וחוסר ביטחון. אין צורך בסיפור שלם או מאורגן כדי לזהות רגשות אלו, חשוב לעודד את ביטויים ולא לשפוט או לתקן.

תגובתי למאמר של עמית אידלשטיין, פסיכולוג ילדים. פורסם ב12.12.15 ב"הארץ"

"גם הורים שישנים יחד עם ילדם מונעים באופן לא מודע ממקומות רגשיים אלו, בניסיון לא לגרום לילד לחוש דחוי ולרכך את קנאתו. באופן זה, הם למעשה לא מאפשרים לו לחפש דרכים להתמודד עם מציאות ורגשות מתסכלים."
המאמר עוסק במעשים כמו דיבור באנגלית ושינה עם ילדים מתוך כוונות טובות של הורים, טענתו המרכזית של הכותב היא שכוונות אלו יכולות להשפיע על ילדים באופן מחליש, 
עניין השינה לא הובהר דיו במאמר זה. התאור של הורים שישנים עם ילדיהם מוצג כבחירה, הורים רבים מאפשרים לילדם לישון איתם מתוך עיפות וקושי להתמודד בשעות מאוחרות. מובן שכאשר העניין נעשה מבחירה חסרה חשיבה על המוטיבציות ועל הקושי העתידי לסיים את ההרגל. מוטיבציה שלילית יכולה להיות הרחקה של ההורה שלא ישן עם הילד.

מדור חדש בשיתוף "עיניים", מגזין מבית קבוצת "הארץ" המיועד לילדים בני 13-6. הילדים שואלים ויועץ המגזין, הפסיכולוג נפתלי ישראלי, עונה

בחרתי לשלב שתי תשובות של הפסיכולוג נפתלי ישראלי לנער משום שהאמיתות הפשוטות האלו חשובות בכל גיל

כולנו רוצים שיֹאהבו אותנו, וּפְעמים רבּות אנחנו מרגישים עצב, עֶלבּוֹן וְתִסכּוּל כאשר זה לא קורֶה. כאשר אנחנו אוהבים מישהי והיא לא מחזירה לנו אהבה זה קשֶה שִבעָתַיים: מדוע היא לא רוצָה אותי? מה רע בי? ואיך יִיתָכֵן שהיא בחרה דַווקא בְּיֶלד אחֵר? במה הוא טוב ממני? מדוע אותו היא רוצָה, ואותי לא? כל השאלות האֵלֶה מְנַקְרוֹת בְּמוֹחֵנוּ, וגורמות לנו עֶצב עמוק.

לִפעמים, כשלא רוצים בָּנו אנחנו חושבים שאנחנו שָוִוים פחות. אנחנו חוֹשְשים שזִיהוּ בנו משהו רע ולכן לא רוצים אותנו, או שאנחנו לא רְאוּיים כְּלל לאהבה, או שאֵין כְּלל סיכוי שמישהו יֹאהב אותנו. המחשבות וההַרגָשוֹת האֵלֶה יכולות להשפּיע עלינו וְלִגְרום לנו להרגיש שמשהו פָּגוּם אצלנו. חשוּב לא להסכים לקבּל אֶת המחשבות האֵלֶה. הן לא נכונות

יישומים של גישה נרטיבית בשעת הטיפול

המטפל בגישה נרטיבית מקבל את סיפורו של המטופל כפי שהוא ומנסה להיות שותף או עורך שותף. המטפל נמצא כצופה משתתף מתוך מחשה של ליווי. האדם בטיפול כזה אינו הבעיה, יש אדם ויש בעיה. כלומר יש הפרדה בין האדם לבעיה ויש כוונה לייצר נראטיב משותף לבעיה.

בטיפול זוגי אם אחד מבני הזוג אומר "אני תלותי" המטפל יאמר "יש בעיה של תלות" ויכוון את שני בני הזוג להתייחס אליה, הפרדת הבעיה וניסוחה באופן שאינו משויך לאחד מבני הזוג היא הדרך ליצור קואליציה של בני הזוג מול הבעיה. ההתמודדות המשותפת של בני הזוג מול הבעיה יכולה לשחרר את בני הזוג מהמאבק בינהם ולהפנותם למאבק משותף בבעיה. בני הזוג ייצרו כך מכנה משותף נרטיבי, לאחר שיבינו שיש בחירות בתוך הצגת המציאות ואין פתרון צודק.

תקשורת עם בני נוער בליווי הורי ומשפחתי

התפקוד כהורה משנה את זוית המבט של מי שמתבונן על עברו כילד. אנשים שעסקו באשמתם של הוריהם משנים לא פעם את נקודת המבט כאשר הם עצמם נעשים הורים. תכנים מן הילדות וההתבגרות  יכולים להיות כלי תקשורתי בין הורים למתבגרים. זו דרך להעביר הבנות חדשות ביחס לילדות המתבגרים ולהורות ההורים . זאת משום שתפקוד הורי מעלה זכרונות מגוונים. מקצתם מגדיר את סגנון ההורות ומקצתם מעורר דילמות. לעתים מגלה המתבונן כי דגם ההורות שהופנם בו כילד מקבע את סגנון ההורות שלו עצמו.