התייחסות לסמכות הורית כטווח התנהגויות ושונות במידת
הסמכות מקלה על הבנת הנושא מעבר ל"נכון" ו"לא נכון". ניתן למקם בקצה אחד ילדים הגדלים במשפחות שנותנות
חופש מירבי ללא סמכות הורית. לגביהם מחקרים הוכיחו כי חוסר בגבולות ובדרישות פוגע
ומזיק. בקצה האחר ניתן למקם משפחות שיש בהן חום רגשי אך ללא קשר אליו מבחינת כללי
התנהגות ההורים מפעילים את הנוקשות והסמכותיות הקשות ביותר. חשוב לזכור כי הפרעות התנהגות, אלימות ודימוי
עצמי נמוך שגורם לעתים להתנהגויות חריגות אינן רק תוצאה של סגנון החינוך, פעמים רבות יש למרכיבים שונים
כגון: אישיות הילדים, מיקומם בסדר הלידה במשפחה, תקופה קשה חברתית או לימודית,
קשיי קשב וריכוז, השפעה על יכולתו של הילד להכיל סמכות, נושא שכשלעצמו קשה
להערכה ויחד עם זאת ראוי שיהיה מרכזי
בהחלטת ההורים כיצד לנהוג.
מובן שהמצב המועדף עבור ילדים ובני נוער
הוא הורה שיכול לשנות את הדרישות שלו תוך כדי התחשבות במצב של הילד בזמן נתון.
אם ההורים מגדירים לעצמם רצף של דרישות מעצמם
ומהילדים מתוך גישה חינוכית ברורה ביכולתם
לשנות רצף זה במצבי משבר מתמשך ביתר קלות בהשוואה להורים שלא חשבו מראש על גישתם
לחינוך. שינויים כאלו דורשים דיון במשפחה בתקופה פנויה ממתחים ולחצים בנושא
הסמכות. ילדים שמבינים שכל אחד מבני המשפחה זקוק לתנאים שונים, לדרישות אחרות
מההורים ולעזרה אחרת יוכלו להבין שסמכות הורית היא רצף ולא רק רשות ואיסור.
אלו תנאים אידאליים ולא בכל המשפחות דרושה שיחה כדי לקדם
בספרות מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות הורות,
שבאים לידי ביטוי במאפייני הסמכות שהם מפעילים כלפי המתבגרים - סגנון הורות סמכותי
,(authoritative) סגנון הורות שתלטני
,(authoritarian) סגנון הורות מתירני
(permissive) וסגנון הורות דוחה
ומזניח (rejecting-neglecting):
כל אחד מסגנונות אלו אינו מתוך בחירה אלא
בעקבות העברה בינדורית של הורה לדור הבא. או בעקבות נתונים כלכליים ורגשיים שגם הם
לא תמיד עקב בחירה. זו הבעיה המרכזית ביחס לנושא. התנהלות הורים על בסיס בחירה יוצרת תנאים בריאים יחסית בתחומים רבים כולל סמכות.
