אמון של ילדים בהורים-ליווי הורי והדרכת הורים

ילדים בונים אמון במבוגרים, אם או אב ואחרים שהם נפגשים עמם בקביעות דרך התנהגויות דומות במהותן ושונות בצורתן. הביטחון שילד חש בעולם מבוסס על הביטחון שהוריו מקנים לו, חלק מהביטחון נבנה על הוכחות, במיוחד כשההורה עושה מעשים שבעיניו של הילד הם פלאיים או מבטאים כוח.

הורים הם סוג של מנהיגים, הגישה הרווחת היא שיש למנהיגות חשיבות בהורות. כשילדים מתחילים להבין ולדבר או לחשוב על תכנים בהיקף סיפורי הם מבטאים דרך הסיפורים שהם בונים ביטחון וחוסר ביטחון. אין צורך בסיפור שלם או מאורגן כדי לזהות רגשות אלו, חשוב לעודד את ביטויים ולא לשפוט או לתקן.

תאור פגישת הכרות עם משפחה שפונה בעניין קושי עם ילד

השאלות צריכות להיות מכוונות להבנת הנושאים הבאים:

סגנון התפקוד היום יומי בבית

חלוקת תחומי האחריות בין ההורים לבין עצמם

תחומי האחריות של הילדים

דרכי הביטוי של המצוקה של הילד שבשבילו פנו ומצבם של ילדים אחרים במשפחה

אלו מצוקות יש להורים

איך מצליחים ההורים לראות כל ילד בנפרד?

הפניית תשומת הלב לכך שכל הילדים חשופים לאותן בעיות וכל אחד מגיב אחרת

האם יש לכידות משפחתית?

האם הילדים בורחים לפינות?

מה המשאבים החיצוניים כמו משפחה מורחבת?

עמדות המטפלים בגישות הטיפוליות השונות

בטיפולים רגשיים שונים רווחת הגישה לפיה המטפל מפתח אהדה, קבלה ואמפתיה למטופל, זהו אחד מכלי עבודתו, אלו התנאים ההכרחיים ליצירת קשר, אמון וביטחון שהם הבסיס לתהליך טיפולי.

נוסף להבדלים אישיותיים של מטפלים המתבטאים בדרכים שונות במסגרת אסכולה משותפת קיימות נקודות מבט האופייניות לגישה הטיפולית שבה צמח המטפל ומתוכה הוא עובד.

לדוגמה-בגישה הנראטיבית נבנה הנראטיב הממוקד סביב כאב, לכן חויה של קרבה וסיפוק שהמטפל בונה היא נקודת פתיחה לטיפול.

בטיפול משפחתי יש קבוצה ולו קטנה, הjoining יצירת המצב שבו המטפל רואה כל אחד בקבוצה כולל התמונה הכללית היא חלק חשוב בתהליך הטיפול ובעמדת המטפל.

בגישה הקוגניטיבית התנהגותית המטפל אקטיבי הוא נוטה לתת לטיפול כיוון, מבנה ויישום.

בגישה הפסיכודינמית היחסים בין המטפל למטופל הם אחד הכלים לעבודה, המטפל מעלה שאלות ביחס לדפוסים הרגשיים וההתנהגותיים שחוזרים על עצמם. 

טיפול רגשי וטיפול משפחתי הבדלים בתחום החשיפה והביטחון

בין טיפול רגשי אישי לבין טיפול משפחתי או זוגי יש כמה נקודות השקה, אחת מהמורכבות שבהן היא הרגשת החשיפה והורדה מסוימת של הגנות. בטיפול אישי נכנס המטופל בחלק מהמצבים למצב שבו הוא מרגיש חשוף. עולמו הפנימי, כאבו וצערו יוצאים מתחומו ומשליטתו. תפקידו של המטפל לאפשר למטופל בין השאר לחוש מוגן, עליו להיות אמין לחוויה של מישהו אחר ולחוות את הסיפור מנקודת מבטו של המטופל ברגע ששזה מספרו. תפקידו להבין את נקודת המבט של המטופל וביכולתו להציע לאחר זמן להוסיף מבט על המבט שכבר קיים בחיי המטופל אך לא לנסות לעצבו בתהליך ההקשבה אליו בפעם הראשונה.

בטיפול זוגי נמצא המטפל בין שני סיפורים, או בין שני מצבי חשיפה שאינם מתחברים. ההגנה של המטפל ממוקדת יותר ביכולת לאפשר למטופלים להחשף זה מול זה כדי שיוכלו לבנות מחדש את האמון שהיה בינהם, לעתים הצורך המרכזי הוא לאפשר לכל אחד מהמטופלים לראות את סיפורו של האחר כאילו היה סיפורו שלו. למטפל חייבים להיות כמה עקרונות מובילים, כגון: נטרול ההזדהות שלו כך שלא יגרר להעדפה של אחד מבני הזוג, שמירה על איזון החשיפה של כל אחד מהמטופלים ביחס לאחר, הבנת השונות ביכולת לחשיפה של כל אחד מבני הזוג ושיתוף שניהם בנושא, ועוד ועוד