תחושות ניכור של בני נוער כלפי סביבתם אינן דבר נדיר.
הורים המכירים את נפלאות הגיל מבינים את יתרונם של מצבים ונושאים שבהם בני נוער
מוצאים לעצמם ענין וייעוד התורמים לסביבה,
החשש המרכזי ממצבי ניתוק קשור בצורך בריגושים והעדר
הבנה מה הגבולות הנכונים, בנטייה של בני הגיל לדיכאון של גיל ההתבגרות, בצורך
למצוא פתרונות מהירים למצוקות ובמקרי התאבדויות הקשורים לתופעות הגיל.
יש אנשים המתפנים לגידול ילדים כשהם מכינים בעקיפין את
גיל ההתבגרות יחד עם הילדים לדוגמה: חיבור לעניין בגיל שקודם לגיל שתיים עשרה יכול
לחסוך שנות תסכול חשובות. הורים אחרים אינם יכולים להתפנות מסיבות כלכליות ולעתים
מחוברים ילדיהם למצבם הכלכלי או הרגשי כך שאין צורך בכך.
למרבה הצער עדיין חסרה מודעות בבתי ספר תיכוניים לקשר
בין קשיים במסגרת בית הספר לזהות אישית. מורים ומחנכים מתמודדים עם קשיים גדולים
בתפקוד היום יומי של המערכת. בבתי ספר שיש בהם מגמות אמנות נחסכים חלק מתסכולי
ההתבגרות. ככל שאדם מגיע לבטא את עצמו כך עולים סיכוייו להיות מחובר ומשמעותי
לעצמו ולסביבתו
