תאור משפחה בתהליך הנחיה

המשפחה פנתה להדרכת הורים בעקבות התנהגות מטרידה של הבן הבכור כשהיה בגיל הגן. הילד ביטא חרדות בתקופת צור איתן שנרגעו וחזר לבטא אותן במשך כשלושה חודשים מאז שעבר לגן אחר. מאחר שהגיע ללא חברים מהגן הקודם ניסה להשתלב בחבורה שנחשבה בעיניו. האסטרטגיה שנעזר בה לא הצליחה ונראה היה שאת התסכול הפנה לאלימות כלפי אחיו הצעיר,

אפיוני המשפחה: האם ביטאה אהבה רבה במלל ומגע, נשמע שהיא נוכחת בסגנון התנהגותה בבית ומקפידה על כללים ביחסים בבית ובמשפחה המורחבת, הוריה שותפים בגידול הילדים ולדעתה פינוק רב שקיבל מהם בהיותו נכד בכור משני הצדדים היה חלק מהבעיה. האב עבד עד שעות מאוחרות והתנהגותו ביחס לבנים לא ביטאה מעורבות רגשית מספקת מנקודת מבטה של האם. האם חששה ששינויים שעשתה באסטרטגיות החינוכיות מבלבלים את הילד, היא פנתה להנחיית הורים כי הרגישה צורך בחיזוקים ביחס לדרכים שהיא משתמשת בהן.

הסמפטומים שהדאיגו את האם: קשיי שליטה בצרכים בלילה, טיקים ופרצופים בחברה,  התנגדות לקבל הוראות ממנה.

תאור התהליך: בפגישה הראשונה עם האם בלבד ביקשתי תאור כללי של הבן ללא הדגשת הבעיות. התרשמתי שמדובר בילד עם רגישות יתר, אינטליגנטי ומפונק.  האם הכירה את איפיוני התסמונת "טורט" שאותה רציתי לשלול ומאחר שההתנהגויות החריגות מתרחשות לרוב בחברה הסכמתי איתה.

בפגישה שהיו בה האם והאב יחד הדגשתי את הצורך במעורבות האב ביום קבוע בשבוע. היתה הענות יפה שהשפיע לטובה לפי שיחות עם האם בהמשך, כמו כן דובר על צמצום זמן השהות במשפחה המורחבת בעקבות סימנים שההורים תארו לפיהם האוירה במפגשים אלו מוסיפה מתח.

סגנון ההנחיה שבחרתי היה לחזק את האם בדרך החינוך שנקטה בה, למרות שאישית זו לא הייתה הדרך המועדפת עלי. לאחר כחודשייים שמעתי מהאם שהילד מצא חברים שהתאימו לו והפסיק לחפש את מקומו בקבוצה שבה לא הצליח להתערות. הדבר השפיע לטובה על התנהגויות אחרות שלו.

זוהי דוגמה למשפחה שיש בה כוחות ותפקיד המנחה היה ארגון הכוחות וחיזוקם. תהליך ההנחיה היה קצר ופורה.

סיפורי חיים או הבנת הנרטיב האישי מסייעים בהורות, מצבי מעבר ובקונפליקטים

קונפליקטים בינאישיים או מצבי מעבר הם בין הסיבות המניעות אדם לכתיבה בכלל ולכתיבת סיפור חיים בפרט. דוגמאות לקונפליקטים בינאישיים הן: אמהות (עכשו זה כבר לא סוד) איזון בין אימהות והתפתחות מקצועית. הבנת המוטיבציה לבחירה בתחום מקצועי, לימודים וקריירה שנייה.

בתחום מצבי המעבר: לידה ראשונה, הכנות להשתלבותו של ילד שני במשפחה, התרוקנות הקן המשפחתי, פרישה לגמלאות, פרק ב' בחיי משפחה, מצבי הורות חדשים, והסתגלות..., הסתגלות, הסתגלות

המוטיבציה מסיעת בעיקר לדחף לכתוב אך לא תמיד היא משמשת כוח מניע מתמשך. נשאלת השאלה "כיצד מאפשר תהליך כמו כתיבת סיפור חיים או הבנות לגבי הנראטיב האישי, תובנות וכוחות שממשיכים לדחוף אדם הן בתהליך הכתיבה והן בתובנות הצצות ממנו?". 

מובן שלא בכל המצבים ההחלטה להתחיל כתיבת סיפור חיים תתפתח לסיפור שלם, חשוב שלאדם תהיה מוטיבציה כלשהיא, או עניין בפיתוח כתיבה לשמה בין אם הוא נעזר בשלב הראשון במי שבקיא בכתיבת סיפורי חיים ובין אם לא.

השפעות סיפור החיים של ההורה על חוויות הילד

הזיכרונות, ההתנסויות והחוויות שאנו צוברים במהלך חיינו מעצבים את זהותנו ואת דמותנו המקצועית ויוצרים את "סיפור החיים" שלנו ואת "סיפור ההורות" שלנו. רוב האנשים המתעניינים בבלוג זה מגדלים או גידלו את ילדיהם באופן שונה מהוריהם, זאת בעיקר משום שהיו מודעים לכאב שספגו מאלו שרצו להיטיב איתם יותר מכל. אך האם החלטה כמו "לא לחזור על הטעויות של הורי" מספיקה כדי לא להעביר מסרים מסובכים או מכאיבים אחרים.

חלוקה גסה של אנשים שבחרו לעסוק בסיפורי החיים שלהם לקבוצות יכולה להצביע על שתי קבוצות: אלו שמנסים לחקור את ילדותם דרך סיפור החיים ללא עדויות מסייעות בלי לראות בעבר את מעצב ההווה. הקבוצה האחרת: אלו שמודעים לאפשרות שסוגיות חינוכיות קשות המוכרות כיום גם בסביבות נורמטיביות, כגון אלימות, התמכרויות, חרדה, דיכאון לא פסחו גם עליהם אך נתפסו באופן שונה עקב שונות של נורמות. עבורם חקירת העבר תופסת חשיבות רבה ונעשית לעתים דרך הבנת ההווה וחשיבה לאחור.

המביטים אל העבר ללא חיפוש הקשרים להווה מתעניינים יותר במקומם בחברה, בתרומתם לסביבה, במשפחה שהקימו, בהשגים שונים.

המביטים אל העבר תוך חיפוש השפעתו על ההווה מתרכזים יותר בנושאים פסיכולוגיסטים, סיפורם אינו בהכרח חלק מסיפורה של חברה והסיפור יכול להיות מוצג מזויות שונות שהאחת משלימה את חברתה ולא בהכרח סותרת אותה.

הוראות ואי ביצוע-בסיפור כיפה אדומה, שימוש במסרים מאגדות להדרכת ילדים בעקבות הדרכת הורים

העלילה: לפי הסיפור המוכר אימה של כיפה אדומה שלחה אותה להביא לסבתה סל ובו אוכל מפני שידעה שהסבתא חולה ושוכבת במיטתה. היא הזהירה אותה לא לדבר עם אף אחד בדרך. כיפה אדומה פועלת בהתאם לבקשת אימא, היא לוקחת את הסל ויוצאת לדרך. הזאב ששם לב להתרחשות כבר בתחילתה עוקב אחר כיפה אדומה, מנסה להתיידד איתה ובקלות רוכש את אמונה. כיפה אדומה עושה טעות ולא מקפידה על ההוראות שקיבלה מאימה. היא מספרת לזאב לאן פניה. משלב זה התפתחו כמה גרסאות. להלן השתיים המוכרות יותר: אחת שבה הזאב מגיע לבית הסבתא, טורף אותה ומחכה במיטתה של הסבתא בבגדיה לכיפה אדומה. כשכיפה אדומה מגיעה הוא טורף גם אותה. למזלן של השתיים עובר הצייד ליד בקתת הסבתא, שומע את הקולות, נכנס ופותח את בטנו של הזאב באופן שהסבתא וכיפה אדומה יוצאות בריאות ושלמות. בשנייה כיפה אדומה מבינה בזמן את הסכנה, היא מצליחה להימלט בכוחות עצמה מהבית. גורלה של הסבתא אינו ידוע בגרסה זו.

הבטים מוסריים: בעלילה המרכזית יש עניין מוסרי אחד שמשויך לדמות המרכזית-אי ציות. כיפה אדומה שוכחת את הוראת האם ונענשת בגלל שלא עשתה כפי שצוותה. לא כל הילדים המתעניינים בסיפור מאמינים שאכן נשארה בחיים.

 בעידן שנות ה2000 ההיבט המוסרי יכול להתמקד בהורים ורק בהורים. מובן שהיום קשה לראות אפשרות שילד/ה יישלחו לבד ביער. איפה ההורים? ואם זו אם חד הורית מדוע לא הלכה עם כיפה אדומה לבקר את הסבתא?!