הסכם בין הורה או הורים למדריך הורים

הורים שפונים להדרכה באופן פרטי מתקשים לדעת מראש את גבולות ההתערבות בחייהם ומסתייגים עקב כך מהדרכה. הזכות ליצור הסכם עם מדריך ההורים היא חלק חשוב מבין הנושאים המדוברים. רוב מדריכי ההורים נוטים ליצור הסכם מיוזמתם במפגש הראשון עם ההורה או ההורים או בשיחת הטלפון המקדימה. הורים שפונים באופן פרטי למדריך הורים מעוניינים לרוב בעזרה נקודתית ביחס לבעיה שהם מתקשים להתמודד איתה. פעמים רבות הם מוצאים את עצמם בתהליך ארוך טווח מזה שהוגדר מראש. במצבים שההורים רוצים ליזום את ההסכם ביכולתם להעזר במאמר זה, להחליט כי ההדרכה תהיה במסגרת מספר מפגשים שביכולתם לשלם עבורם, להעלות נושאים שהם רוצים לדון בהם ולהבהיר כי חשוב להם לא לסטות מהם, להבהיר כי אינם מוכנים לדרישה חוזרת של נוכחות שני ההורים במפגש ועוד.

מדדים מצמצמי נזקים בטווח הקצר עבור ילדים שחוו גרושים

·         המשך מגורי הילדים בסביבה שבה גרו קודם לגירושין,

·         רמת חיים כלכלית דומה לרמה הכלכלית שחיו בה קודם לגירושין,

·         מפגשים קבועים ויציבים עם ההורה שאינו ההורה המשמורן (שאיתו הם חיים, זאת במצב שההורים לא הגיעו למשמורת משותפת).

·         תקשורת ישירה בין ההורים ועדכון הדדי ללא מעורבות הילדים.

·         נוכחות של שני ההורים בארועים שהילדים במרכזם כגון: אספות הורים, מופעים בחוגים ובבי"ס, חגיגות ימי הולדת ועוד.

·         שייכות לחבורה של הורים וילדים או הימצאות רבה עם בני המשפחה המורחבת.

הצורך של ילדים לגדל בעלי חיים

בתמונה העליונה צילום של קופסא שבה גדלים תולעי משי, הם אוכלים עלים של עץ תות בלבד וזה רוב הטיפול שהם זקוקים לו. לילדים קל להחזיקם כשהם נמצאים על עלה וגם אם קרה שהחליקו מהיד אינם מזיקים. בתמונה השנייה והאמצעית כלב ואין צורך להכביר הסברים על הטיפול שהוא דורש, בתמונה הנמוכה ביותר דגים, גם עליהם רובינו יודעים
די והותר.
כל אלו תמונות המיועדות להציע למי שאינו יכול להחזיק כלב או חתול בבית לא למנוע מילדיו את האיכות שיש לטיפול בבעלי חיים. מובן שהמענה חלקי כשבוחרים בתולעי משי או דגים אך מי שיכול נוסף להחזקת בעלי חיים כאלו לבקר בפינות ליטוף למינהן או לגדל ארנבים, שרקנים או אוגרים יועיל לילדיו במובנים רבים

שעת סיפור בשילוב אמנות להורים ולילדים

כך בחרה ספרנית בהתנדבות ביישובנו להכין שעת סיפור בספריה.
יש למישהו  מושג איזה ספר היא סיפרה?

סמכות הורים ואפשרויות לשנותה בגיל ההתבגרות

אחד הנושאים שחוזרים ועולים ישירות ובעקיפין בהדרכת הורים הוא " סמכות הורים.  הנושא בולט במיוחד בגיל ההתבגרות, בתקופתנו מתחיל לעתים גיל ההתבגרות בגיל עשר ולא ארבע עשרה כמקובל בעבר. הטווח הולך ומתרחב ובעיית הסמכות נדרשת עקב ריבוי הגירויים.

כמה הגדרות מקובלות לכותרת זו: "היכולת להנחיל כללים ונורמות עבור הילדים", "היכולת למנוע מילדים לעשות מעשים שעלולים לפגוע בהם". ובמבט חיובי-" הורה כדמות מכוננת שהמפגש איתה משפיעה לטובה על הילד"

כמו נושאים רבים אחרים גם כאן המחשבה על טווח התנהגויות ושונות במידת הסמכות מקלה על הבנת התופעה.

 חשוב לזכור כי הפרעות התנהגות, אלימות ודימוי עצמי נמוך שגורם לעתים להתנהגויות חריגות אינן רק תוצאה של סגנון החינוך, פעמים רבות יש למרכיבים שונים כגון: אישיות הילדים, מיקומם בסדר הלידה במשפחה, תקופה קשה חברתית או לימודית, קשיי קשב וריכוז, השפעה על יכולתו של הילד להכיל סמכות, נושא שכשלעצמו קשה להערכה  ויחד עם זאת ראוי שיהיה מרכזי בהחלטת ההורים כיצד לנהוג.

מובן שהמצב המועדף עבור ילדים ובני נוער הוא הורה שיכול לשנות את הדרישות שלו תוך כדי התחשבות במצב של הילד בזמן נתון.

אם ההורים מגדירים לעצמם רצף של דרישות מעצמם ומהילדים מתוך גישה חינוכית ברורה  ביכולתם לשנות רצף זה במצבי משבר מתמשך ביתר קלות בהשואה להורים שלא חשבו מראש על גישתם לחינוך. שינויים כאלו דורשים דיון במשפחה בתקופה פנויה ממתחים ולחצים בנושא הסמכות. ילדים שמבינים שכל אחד מבני המשפחה זקוק לתנאים שונים, לדרישות אחרות מההורים ולעזרה אחרת יוכלו להבין שסמכות הורית היא רצף ולא רק רשות ואיסור. אלו תנאים אידאליים ולא בכל המשפחות דרושה שיחה כדי לקדם

בספרות מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות הורות, שבאים לידי ביטוי במאפייני הסמכות שהם מפעילים כלפי המתבגרים - סגנון הורות סמכותי ,(authoritative) סגנון הורות שתלטני ,(authoritarian) סגנון הורות מתירני (permissive) וסגנון הורות דוחה ומזניח (rejecting-neglecting):

כל אחד מסגנונות אלו אינו מתוך בחירה אלא בעקבות העברה בינדורית של הורה לדור הבא. או בעקבות נתונים כלכליים ורגשיים שגם הם לא תמיד עקב בחירה.

הכרות של הורה עם ילדותו שלו תקל עליו להבין מדוע לעתים עניינים מסוימים אינם ניתנים לשינוי בעמדותיו, זאת למרות שמנגד נמצאת הדילמה אם לא הגיע הזמן לשנות חלק מהכללים.

סבתות וסבים במערכות יחסים עם נכדים והורים-מצב מסובך או ניתן לניהול?

מעורבותם של סבתות וסבים בגידול הנכדים היא תופעה נפוצה וחיובית בישראל. חלק מהסבים מקצרים לנכדיהם את משך השהות במסגרות שאחרי הלימודים ואחרים מקלים על ההורים בהתמודדות עם מטלות ארגון הבית.
המעורבות הרבה כוללת לא פעם התערבות המקשה על ההורים ברמות הפסיכולוגיות. קשה לארבעה או שישה מבוגרים לשמור על קו אחיד ביחס למסרים החינוכיים, סבים מעצם גילם ומצבם נוטים להקל והורים שמקיימים לא פעם מערכת זמנים קשה לארגון חייבים להיות עקביים גם אם אינם רוצים בכך.
מובן שאין פתרון המתאים לכולם ומובן גם שקשה להורים הנהנים מעזרה שאינה מובנת מאליה לדרוש מהסבים שינהגו באופן שונה מנטייתם.
אפשר להתחיל בהבנה שלא רק להורים קשה גם לסבים. או בפינוי זמן לבדיקה איך אפשר לקדם את התקשורת העניינית בלי שתגובות ענייניות יגררו תגובות רגשיות ולא ענייניות

הגדרה עצמית בגיל ההתבגרות ודאגות רווחות של הורים

אנו רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שחסר לנו המבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות. אנשים מתקשים לעתים להבין את השילוב בין שני תהליכים כה שונים במהותם, הסבר פשוט הוא הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט, ההתרחקות היא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות. היא יכולה להתחיל ב"להיות הכול רק לא כמו.." ברצון לטעום ממה שאסור או בחיפוש אחרי הלא ידוע שלעתים פוגש השפעות לא רצויות.

בני נוער שמצאו לעצמם ערוצי ביטוי עצמי עוד לפני שלב ההגדרה העצמית דוחים לעתים באופן לא מתוכנן שלב זה. ערוצי ביטוי כאלו יכולים להיות מעורבות רבה בפעילות תנועת נוער, עיסוק ספורטיבי קבוצתי שיש בו הרגשת שייכות והשגיות, חוגי סיירות, תפקידים משמעותיים בבית ספר. למרות שרצונם של הורים בכל אלו נשמע מובן מאליו לא תמיד הורים מבטאים תמיכה בפעילויות אלו. הן מתוך מוטרדות מהיקף הזמן שהנער/ה מפנים לעיסוק על חשבון הצלחה בלימודים או מתוך חוסר הבנה להשפעה החיובית הכוללת שלפעמים חשובה יותר מלימודים.

הדרכת הורים ביחס למצבים חברתיים ובהתאם לשלבי התפתחות

שלבי ההתפתחות שיוגדרו בפוסט זה יהיו לפי אריקסון שהתבונן בהתפתחות ילדים כפתרון קונפליקטים בין צרכים ביולוגיים פנימיים לבין דרישות וכוחות חברתיים.    השלבים הם: שלב הינקות 0-1, מאופין באמון לעומת חשדנות. שלב הילדות המוקדמת 1-3, מאופין באוטונומיה לעומת בושה. גיל המשחק 3-6, מאופין ביזמה לעומת אשמה. השלב שבין 6-12, יצרנות וחריצות לעומת רגשי נחיתות. 12-18 שלב גיל ההתבגרות שאפיונו זהות לעומת טשטוש זהות. הורים נוטים ל"דאוג" ליכולת של ילדיהם ולעקוב בחשש וגאוה אחר התפתחותם. זוהי נטייה בריאה כל עוד הילד לא חווה חוסר אמון ביכולותיו. קשה לשרטט את הקו בין עיסוק יתר במצב הילד לעיסוק בריא. הבנת השלבים והיכולת של הורים להשפיע לטובה יכולה לסייע לילדים לחוות תמיכה וחוזק ביחסים עם הוריהם.
הורים לילד ראשון עסוקים מטבע הדברים בגיל 0-1 ביכולת שלהם ושל ילדם לגדול לפי שלבי ההתפתחות המוטורית הכתובה בספרים ובהמשך בגילאי 1-6 בשילוב בין יכולותיו המוטוריות, החברתיות והקוגניטיביות של הילד. הורים המודעים לנטיות האישיות שלהם עצמם יכולים ביתר קלות לקבל את ילדם גם כאשר אינו מראה הצלחה בכל שלבי ההתפתחות. העברה בינדורית מתבטאת בלי שנוכל לשלוט בכך גם אצל מי שמודע לה ומנסה לנטרל אותה.כאשר נולד הילד השני מופנים העיסוק המחשבתי וההתבוננות של ההורים ליכולתם לספק לשני הילדים את צורכיהם בלי שיפריעו זה להתפתחותו של האחר. התחרות בין שני ילדים ראשונים במשפחה, הקרובים זה לזה בגיל מעודדת את התפתחותם ומקדמת את שניהם.
קשה להורים לא מעטים להכיל מאבקים בין ילדיהם, האמונה שביכולתם למנוע את הצורך במאבק כזה היא שמשבשת את יכולת השיפוט שלהם. ניתן לצמצם את זמני המאבק אם מארגנים נכון את הזמן אך סביר שבמחשבתו של הגדול מבין הילדים יסוד המאבק הוטבע כשנכנס ל"מגרש" הבלעדי שלו שחקן שני. היחסים בין שני אחים בהרכב מיני כלשהו הם חלק בלתי נפרד מהתפתחותם החברתית והיא יכולה לאפיין את השלב שבין גיל שש לגיל 12 בין אם מדובר בילד יחיד במשפחה ובכל מבנה משפחתי שהוא. הורים יכולים להתערב מבחינה חברתית רק בחלק משלב החביון המוגדר בגילאי 6-12, ילדים מעטים מוכנים לקבל עזרה חברתית ולו גם עקיפה אחרי גיל תשע.
רובנו רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שחסר לנו המבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות. הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט היא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות.
יש הורים שעסוקים יותר בתחום הקוגניטיבי ויש שעסוקים יותר בתחום החברתי, רובנו נוטים לראות את החלק החסר ומתקשים לבטוח בילדינו שישלימו את החלק שעדיין אינם נוטה לו בטבעיות בכוחות עצמם. מאחר שיש כמה תאוריות על התפתחות רצויה של ילדים התאוריות אינן מספקות ואנשי המקצוע מתבקשים לסייע בתאום הציפיות של ההורים ויכולתם הרגשית ובין אישיותו של הילד ונטיותיו.

ביטויי אהבה והקשריה החברתיים במשפחה ובהורות

בעבר היה מקובל שהיזמה לתחילת יחסים זוגיים היא בידי הגבר, יכולתה של האישה היתה ביופיה ובכישוריה התקשורתיים. חלק מסממני האהבה תלויה בידי הנשים. בהקשריה החברתיים מצופה מהנשים לבטא אהבה לילדים בגלוי, לשים לב לבריאותם, לתקשר עם המוסדות והחברים. הדברים השתנו חלקית ועדיין יש דעות שנותרו בתוקף. דעות אלו נראות ביתר בהירות בשלב העברת הזוגיות למצב המשפחתי,  ללידת ילדים לארגון הקן. עדיין יכולת הגברים לפרנס עולה על זו של הנשים ויכולת הנשים להכיל את הצרכים הרגשיים של הילדים עולה על זו של הגברים.

הדעות שקשורות לדימויים כאלו גורמות לכך שמצבי מצוקה משפחתיים מסוגים שונים מתנהלים פחות טוב כשנשים אינן חזקות ביכולתן להכיל כפי שמצופה מהן. חלק מהמצבים אפשריים יותר להכלה בשניים ובעזרת המשפחה המורחבת, זו האחרונה מתקשה לעתים לסייע כשאב המשפחה אינו מעורב. הדימוי הוא אחת הבעיות המרכזיות, בין השאר משום שדימויים באשר הם מעכבים חשיבה חדשה, השפעת הדימוי של נשים אודות עצמן עלולה לעכב שינוי יותר מדימויי הגברים על נשים. לא מעטות הנשים שמעדיפות לנהל לבדן סיטואציות משפחתיות וחשות שמעורבות הגבר מחלישה אותן.

התמודדות עם קשיי קשב וריכוז בעזרת הדרכת הורים

התפקוד האקדמי הוא אחד המרכיבים שמתוכם מוערכים ילדים ובוגרים, בין אם במסגרות לימודיות והן בתפקודים אחרים. אלו שמגלים הפרעות קשב וריכוז נדרשים להתמודדות קשה יותר כדי לתפוס מקום בחברת השוים. יכולתם להתמודד מושפעת בין השאר מהבטחון העצמי שלהם ומהתמיכה שהם מקבלים מהסביבה כגון הורים ומורים.

מאחר שבעולם המודרני קשה למצוא ערוצי הצלחה שאינם דורשים תעודות אקדמיות כולל תחומי האמנויות והיצירה נמצאים גם הורים לילדים הסובלים מקשיים אלו בתהליכי התמודדות. קשיי תפקוד של הסובלים מבעיות קשב וריכוז מתבטאים בין השאר בעולם העבודה כמו יכולת עמידה בזמנים, ארגון זמן, עמידה במשימות וסיום פרויקטים. לעתים פוגעות ההפרעות במערכות יחסים ואפילו חיברות היא תחום שעלול להיפגע עקב הפרעות קשב וריכוז.

ככל שהורים מאמינים בילדם וביכולותיו הכוללות הם יכולים להרגיש נינוחות ולחזק את הילדים בעזרת פעילויות שאינן מילוליות או קשורות בארגון חומר. נוסף לכך עזרת ההורים בבית בקריאת קטעים קשים, צמצום החומר שיש לקרוא או שיחה על הקטע הכתוב מעבירה לילד מסרים מחזקים ומקלה עליו בפועל. ילדים אלו רוכשים לעתים אסטרטגיות המחליפות הקשרים שאצל אחרים נעשות בלי הבחנה מיוחדת. חיקוי ההורה הוא אחת הדרכים לארגון אסטרטגיות למידה.

מקצת ממדריכי ההורים יכולים לשתף את ההורים באסטרטגיות שהם מלמדים את ילדיהם. כשהורה יכול לשחרר מפעם לפעם את הלחצים שילדו או ילדיו נמצאים בהם בעזרת שילוב האסטרטגיות ושימוש משותף בהן ההתמדה בהתמודדות מסייעת לא פחות ממורה מקצועי.