אני אוהבת מאוד ספרות ילדים, יותר מזה אני אוהבת ספרות ילדים שנועדה למבוגרים או לילדים ולמבוגרים, נהניתי לקרוא בקול לבנותיי ולכן המשכתי לקרוא להן אחרי שלמדו לקרוא. בשנים שעסקתי בהקניית קריאה וכתיבה ובמקביל ניסיתי להשפיע על מורים לעודד קריאה הבנתי עניין פשוט וחשוב.
הורים רבים מפסיקים לקרוא לילדיהם לאחר שהילדים רוכשים יכולת לקרוא. לא מתוך עצלות או התחמקות אלא כי הם מאמינים כי כך יעודדו את יכולת הקריאה שלהם.
אלא שניסיוני במסגרת עבודתי בבתי ספר הראה מצב הפוך, ילדים רוצים לקרוא כהרגל חיים אם ולאחר שחוו קריאה בקול של הוריהם גם בשלבים שביכולתם לקרוא לבד
- אפשר למצוא כמה הסברים חשובים לעניין אך הם לא העיקר, אתן רק כמה מהם: יכולת הקריאה של ילדים עד גיל שמונה אינה מאפשרת להם לקרוא ספרים שמתאימים ליכולתם האינטלקטואלית והרגשית. התסכול הכרוך בקריאת ספרים שאינם מתאימים להם עלול להשאיר חויה המקפיאה את עניינם בקריאה ומונעת מהם לנסות בהמשך חייהם לקרוא.
- הבחירה של ההורים להפסיק את טקס הקריאה לפני השינה יכולה להיות מובנת באופנים שאינם מוכרים להורים ובעיקר עלולה לגרום להעדר דוגמה שקריאה היא הנאה.
- העדר חויה משותפת ביחס לספרים מצמצמת את עניינם של ילדים בספרים.
