ציפיות גלויות וסמויות מילדים במשפחות שמודעות לקשיי תקשורת בין בני המשפחה

מלאני קליין במאמר: "'אהבה אשמה ותיקון' (1937).  בספרה " כתבים נבחרים'

טוענת כי "לעתים האינדיבידואליות של הילד לא תואמת את רצון ההורים. ההורים עלולים לרצות באופן לא מודע שהילד ידמה לאח או אחות, ההורים שאפתניים ורוצים באמצעות הישגי הילד להפחית את פחדיהם," 

דברים אלו מעלים לתשומת לב מצבים שנמצאים מתחת לפני השטח במשפחות רבות, קשה לדעת איזה מצב יכול להקשות על ילדים יותר, ציפיות גלויות שנאמרות מתוך תלונה, הצעות לעזרה שהילד לא מעוניין בה והעדר שיתוף פעולה עם נטיות שאינן בתחום הלימודי, או ציפיות סמויות שילדים חשים אותן אך לא יכולים להבין במה טעו.
מובן שלאישיות ההורה המרכזי בתקשורת עם הילד ולאישיות הילד יש השפעה על המידתיות של התופעות. אין הכונה להציע מודל תקשורת וציפיות המתאים למשפחה מושלמת אלא להפנות תשומת לב לרקע למתחים ולנסות להכיר בתרומה של ההורים אליהם.