תפקידם של המטפל או היועץ הזוגי בגישה הנרטיבית

מקורו אחר של הטיפול הנרטיבי הוא הטיפול המשפחתי. הפרקטיקה של הטיפול הנרטיבי דורשת העדר שיפוטיות. יש מקום לשאול "במה שונה העדר השיפוטיות של הטיפול הנרטיבי מזו של גישות אחרות שאמפטיה היא מושג המפתח שלהן לקבלת המטופל."?

ההבדל בין אמפטיה להעדר שיפוטיות היא בכך שהמטפל בגישה נרטיבית לא בודק את המטופל בהשואה לנורמות כמו שלבי התפתחות האישיות או שלבי התפתחות הזוגיות או התפתחות בתחום הבגרות הרגשית.

המושג אמפטיה משמעו-הפגנת חיבה, חמלה או הזדהות עם רגשות או כאבי הזולת; היכולת להבין, להרגיש, לשים לב, להיות רגיש ...

אלו מושגים המניחים כמובן מאליו שהמטפל יכול מעצם היותו אדם חושב להיות שיפוטי והוא מכוון לארגן את עצמו בדרך המונעת שיפוטיות.

המטפל בגישה נרטיבית מקבל את סיפורו של המטופל כפי שהוא ומנסה להיות שותף או עורך שותף. המטפל נמצא כצופה משתתף מתוך מחשה של ליווי. האדם בטיפול כזה אינו הבעיה, יש אדם ויש בעיה. כלומר יש הפרדה בין האדם לבעיה ויש כוונה לייצר נראטיב משותף לבעיה.

בטיפול זוגי אם אחד מבני הזוג אומר "אני תלותי" המטפל יאמר "יש בעיה של תלות" ויכוון את שני בני הזוג להתייחס אליה, הפרדת הבעיה וניסוחה באופן שאינו משויך לאחד מבני הזוג היא הדרך ליצור קואליציה של בני הזוג מול הבעיה. ההתמודדות המשותפת של בני הזוג מול הבעיה יכולה לשחרר את בני הזוג מהמאבק בינהם ולהפנותם למאבק משותף בבעיה. בני הזוג ייצרו כך מכנה משותף נרטיבי, לאחר שיבינו שיש בחירות בתוך הצגת המציאות ואין פתרון צודק.

מטפל/ת שאומר/ת לבני הזוג "שניכם סובלים" מעבה את הנרטיב המשותף ועוזר להם לדבר ולהרחיק את הבעיה.

במסגרת תפיסה זו ההקשבה הנרטיבית מובילה להבנה שהחיים הם מראה בלתי פוסקת. אדם מסופק הוא לרוב אדם שלקח אחריות ולכן הצליח למצוא משמעות.