צילום שחור לבן וצילום צבעוני מחלקים בין מודלים שונים של יחסים בין בני משפחה כפי שהם נראים בצילומים

בתמונות המצולמות בשחור לבן המצולמים מביעים רצינות והיחסים בינהם מתבטאים בשפת הגוף ובקרבה הפיסית.

לעומת זאת בתמונות המצולמות בצבעים המצולמים שמחים וצוחקים, מקובל שאם אתה מצטלם אתה צריך להיות שמח.

ליווי משפחתי או הדרכת הורים? האם הגדרת התפקיד של האדם שאיתו תעבדו מסייעת לכם לפנות אליו?

משפחות הן תחום חדש יחסית בעולם הטיפול, לכן המושגים שחוזרים ועולים בהקשר של עבודה עם משפחות כגון "הדרכת הורים", " "טיפול זוגי", "טיפול משפחתי", "ייעוץ זוגי" ועוד, עוסקים כולם ביכולת של המשפחה כתא וכפרטים להרגיש חשופים לגורמים מקצועיים. לרוב מגיעים בני משפחה להבנה זו מתוך התייחסות לאחד מהם כמקור לבעיה ולמענו הם מוכנים להחשף, מקצת מהגישות הטיפוליות לא מקבלות את הפניית המבט אל אחד מבני המשפחה כתאור נכון של המצב, מטפל או מנחה משפחות נוטה לחפש במצבים כאלו את הבעיה הכלל משפחתית שאותו ילד או מבוגר מייצג.

התחומים הקשורים בהבנת העולם המשפחתי הולכים ומתרחבים אך למרות ההבנה המתגברת כי לא ניתן להפריד בין מצבו האישי של הפרט לדינמיקה המשפחתית מתקשים אנשים רבים לקבל עזרה בחיי המשפחה, התרבות של חלק מהמשפחות מתיחסת לחוסן המשפחתי כתוצאה של שמירת פרטיות. אזור מוגן וסגור בפני העולם החיצון.

פעמים רבות מבטאת פנייה לעזרה חיצונית את קוצר היכולת של אחד מבני המשפחה להתמודד עם לחצים פנימיים הקשורים במערכות היחסים בינהם או עם קושי של אחד מהם

זהו תאור מצב שיכול להיות חיובי למשפחה כתא וקשה עד שלילי לאחד מבני המשפחה, במיוחד לאלו הנוטים לחשוב שצורך בטיפול מבטא חולי 

לכן עבורי המושג ליווי משפחתי נושא קונוטציה חיובית ומתאים יותר לסגנון עבודה שבו מידת ההתערבות תלויה בבני המשפחה. לא תמיד דרוש ליווי משפחתי עקב קשיים, לעתים שאלות וספקות שהורים עסוקים בהם יכולות לקבל מענה על ידי מעקב ארוך טווח שמתבצע בתחומי הקיום הטבעיים של הילד ולא בהכרח בחדר הטיפולים.

 

בדידות ילדים ובני נוער בעיני ההורים

אחד הנושאים המוכרים להורים כנושא כואב הוא בדידותם של ילדים ובני נוער. חלקם חשים בדידות זו בעיקר בזמן ההפסקות במסגרת בית הספר או חוגים ואחרים בבית. חווית הבדידות במסגרות קשורה בין השאר לרמת המודעות של ילדים לקודים חברתיים ורצונם לא לבלוט כשונים, בין אם השונות היא על רקע חיובי ובין אם מעצם היותם לבד ולא חלק מחבורה מוגדרת ומובהקת.

הורים שמודעים לתופעה משום שחוו אותה על בשרם הם לעתים אלו שמתקשים יותר מאחרים לסייע לילדם. לכן תקשורת בין ההורים בנושא מאפשרת הבנה משותפת של מצב הילד והחלטות אם התערבות בעזרת אסטרטגיות מוכרות להם עלולה להזיק. מובן שלא ניתן לדעת מראש אם אסטרטגיות יועילו אך לא פחות חשוב להתמודד עם אפשרות שיזיקו. דוגמאות לאסטרטגיות יכולות להיות: העזרות באח בוגר שיבין מרחוק, יצירת סיטואציות שמבליטות את היכולות החברתיות של ילדם, הכרות עם הדינמיקה בכיתה ועם מצבים שדרושה בכיתה או לפעילות מחוץ לבית הספר נוכחות של הורה. מטרת ההשתתפות של הורים מודאגים בארועים כלשהם אינה כדי להשפיע אלא כדי להבין אם יש אמת בחשש שלהם.