הסתרות של הורים מפני ילדים ובני נוער יכולים לעבור כמסר מבלבל אם אין התיחסות מבהירה מצד ההורים. זהו דפוס שמוביל לחוסר הבנה מתי הסתרה נועדה לשמורעל פרטיות ומתי היא מעידה על בעיה בין ההורים, או של אחד ההורים.
הורים מתקשים לקבל הסתרה של ילדיהם באופן דומה לשלהם, לעתים מתוך דאגה ולעתים מתוך הנחה שלילדים אין זכויות לפרטיות כפי שיש למבוגרים. זהו אחד המצבים שמובילים להסתרה קבועה, בלבול ושימוש בשקרים כאסטרטיה קבועה.
ילדים שנוטים לשקר עושים זאת כמובן מחשש ופחד מתגובת הסובבים ומחוסר בטחון אך גם מתוך בלבול ביחס לגבולות, העדר הבחנה בין תפקיד ההורה בבית לתפקיד הילד, העדר תקשורת בריאה ופשוטה בינם לבין הוריהם.
בתהליך הדרכת הורים עולה פעמים רבות השאלה "האם נכון לבדוק עם ההורה את סגנון ההסתרות או "השקרים" שפיתח?"
כדי לעזור להורה להיות שיפוטי פחות ומכיל יותר ניתן לתת לנושא נורמליזציה ולהבין אם ביכולתו של ההורה להתמודד באופן מיטיב ובגלוי עם מצבים שהתקשורת עם ילדיו מחיבת להתמודד עם הילדים ביחס ל"שקר" ברגעי אמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה