האשמות הדדיות של בני זוג בעקבות מתחים בחיים ובמשפחה

רוב הזוגות מתחילים את חיי הנישואים שלהם עם ציפיות הקרובות למודל שראו בבית הוריהם. הצורך לגשר על הבדלים בין שני המודלים נעשה חשוב יותר כאשר נולדים ילדים. התפקוד המשותף עוד לפני שהילדים מבינים את ההבדלים ומנסים להשתמש בהם משפיע על קרבה וריחוק בין בני הזוג, ככל שהילדים גדלים תאום הציפיות אינו רק צורך המקדם את רמת התפקוד המשותפת אלא גורם חשוב בסמכות ההורית ובחלוקת הנטל בין בני הזוג. אצל חלק מהזוגות המשא ומתן על חלוקת הנטל הוא חלק מהצמיחה הזוגית. במצבי עומס גוברת הנטייה להאשים את האחר בתפקוד לקוי ולצמצם את ראיית היכולות ביחס לחולשות.

במצב של חוסר איזון במערכת שכיח שחברי משפחה מאשימים אחד את השני בחוסר תפקוד.  

ליווי הורים לקראת שינוי

שינוי מתוך הבנה מחשבתית קשה לביצוע אך אפשרי

במערכת משפחתית קיימים שחקנים רבים, יש מצבים שברור לבני המשפחה הבוגרים, הורים וסבים שרק שינוי בסגנון התקשורת יאפשר את המשכיות התקשורת המשפחתית. אחד המצבים הקלים יחסית הוא יציאה של ילדים מהבית, היא קשה להורים יותר מאשר לילדים, במסווה של דאגה אנו ממשיכים את התלות ההדדית. רק הבנה שהתאמה עצמית לנסיבות חדשות תועיל.

משפחה בפרחים

ילדה בת שבע מעצבת משפחה ומייצגת את משתתפיה בפרחים וצמחים. בחירת הצבעים מספרת עליה לא פחות מבחירת הגדלים והמיקומים במשפחה

הורים רבים עסוקים בצמצום תסכולים מילדיהם

הורה שמודע למאבק והתמודדות ששל ילדו המזכיר לו חויה קשה שעבר מתקשה לסייע לילד מתוך מעורבות יתר. שיתוף הסיפור עם מלוה משפחתי או מנחה הורים יכול לפתוח את מהות התסכול שממנו סבל ההורה בהיותו ילד ושעליו קשה לו לחזור בראותו את ילדו במצב דומה. ה

ספרי ילדים כנורמליזציה ליחסי אחים

ספרי ילדים רבים מציגים עקרונות ביחסי אחים ואחיות בגילים הצעירים. יתרונם שהם נותנים נורמליזציה למצבים שהורים מתקשים להתמודד עימם בלי להיות מגמתיים מדי. דוגמה מצוינת היא ספר השיאים של פוז שכתב דויד גרוסמן

סיפורים ותאור ארועים להשבחת התקשורת בין בני זוג ובין הורים לילדים

 סיפור סיפורים נחשב צורך בסיסי של האדם. הסיפור מעצם מהותו הוא אמצעי להעברת מסרים, לתקשורת ולביטוי עצמי. סיפור אישי משמש לצרכים רבים: ליצור משמעות, להבין מוטיבציות, בחירות והחלטות בעבר, בהווה  ובעתיד.אחת מצורות הביטוי של החשיבה היא ארגון ארוע בצורה סיפורית או חזרה על רעיון מרכזי דרך העברתו לאדם אחר במסגרת סדרת ארועים.אלמלא הנטייה האנושית להזדהות עם מחשבותינו הייתה זו נטיה המשרתת את החשיבה. למרבה הצער נטייה זו משרתת אותנו לרעה כאשר חשוב לנו לחוש "צודקים" ביחס לקונפליקטים עם אנשים אחרים.בין בני זוג עלולה נטייה זו לפעול לרעה כי השימוש בדימויים מחזק את יכולתנו להפריד עצמנו מבן הזוג במצבי עימות.על כן עצתי הפשוטה היא נסו לספר לעצמכם את הסיפור של האחר, תבנו את הארוע או הבעיה מתוך החויה שאתם יכולים לשער שהאחר חווה. קל להתחיל ביחס לאדם שאין איתו עימות ולאמץ את התהליך עם ילדיבם ובני זוגכם בשעת עימות.

משפחה שמבלה יחד

קשה לדעת אם זו דרך התנהלות זוגית או של הורה וילד מתבגר אבל זה מרשים