הדרכת הורים וליווי משפחות-לשם מה?

עם השנים לומדים רוב האנשים להכיר את עצמם ואת נטיות האישיות שלהם. במקרה שלי הבנתי בהדרגה שהעקרונות שהובילו אותי כאם לא נבעו רק מההסתכלות החינוכית והאמונות שלי. אישיותי תאמה להן ולמזלי פעלתי בהבנה ושיתוף עם בן זוגי. צרוף זה,אישיות,אמונות והבנה עם בן זוג צמצמו קונפליקטים. הכוונת ילדים בכל גיל זקוקה לשקט ולביטחון בדרך. אני בטןחה שהורים רבים זקוקים לתמיכה כזו. לעתים כמפגש חד פעמי ולעתים כליווי בין מצבים שונים. זו המחשבה המרכזית בהדרכת הורים וליווי משפחות.

הדרכת הורים ביחס להעברה בין דורית של נורמות משפחתיות

נורמות משפחתיות קשורות לתחומי חיים רבים, כגון: ניהול תקציב, העדפות בבחירת מקום מגורים וסגנון המגורים יחסים עם שכנים וחברים, חשיבות והתמדה ביחס לטקסים חברתיים, התמדה לגבי טקסים בין בני הזוג ובין ההורים לילדים, סגנון התקשורת והעברת מסרים באופנים מילוליים ולא מילוליים. החברה בישראל נוטה להתמיד בהעברת הנורמות מדור לדור הן עקב האינטנסיביות של היחסים בתוך משפחות מורחבות והן עקב הנטייה לגבולות לא מוגדרים במסגרות חינוכיות ובארגונים. השוואות וצורך בהשתייכות מחזקות את ההתמדה בשמירת נורמות משפחתיות בעולם כולו.

נורמות משפחתיות מחזקות את התא המשפחתי ככל שבני הזוג חולקים השקפת עולם דומה, ככל שרבה השונות בין השקפות העולם של בני הזוג כך עולה הסיכוי שהרצון לשמור איש על הנורמות שהביא עמו יקשו על ניהול חיים משותפים. במקרה האחרון תחזק הנכונות לשנות נורמות או לחשוב עליהן מחדש את הזוגיות.

מאבקי כוחות בין בני זוג-שלב בהתפתחות הזוגיות

מעטים הזוגות שאין בינהם מאבקי כוחות, זהו אחד השלבים שבונים את הזוגיות ויכולים להיות מובנים בטעות כביטוי להעדר אהבה או לחוסר יכולת לתפקוד זוגי. מובן שכאשר שני אנשים קרובים רבים על מרחב השליטה והחופש של כל אחד מהם קשה לזכור שזהו שלב או לזכור ארועים קודמים שהסתיימו באופן חיובי.

לעתים דרך ניהול המאבק משנה את החוויות שנותרות בין בני הזוג ועזרתו של מנחה משפחה תהיה ביחס לכך.

מרכיבים של מאבקי כוח יכולים להתבטא בדיאלקטיקה של קרבה ומרחק ובהרגשה של אחד מבני הזוג שהאחר חזק יותר ביכולתו לקבוע את המעברים. ביטויים אחרים הם שליטה בכסף או הרגשה שמי שמרויח יותר חזק יותר. שימוש בשליטה בכסף עלול להכניס אנשים לקיבעון וסביר שהיה חלק מנורמות שהובאו ממשפחות המוצא. הבדלים "תרבותיים" בסגנון גידול הילדים מקבלים אופי של מאבק בין בני הזוג כאשר כל אחד מהם משוכנע שהאחר טועה.

שלב זה מסייע לצאת מפנטזיות ומבטא חוסר רצון לתת הכול. בני הזוג רבים על אותם נושאים שקודם משכו אותם זה לזה. אחת ממטרות הטיפול הזוגי היא ללמוד איך לריב, חשוב לא לדרדר את המצב ולא להיכנס לעלבונות קשים רק כדי לנצח. התעלמות או התנתקות במהלך ויכוח לא מקדמים את המאבק.

הגישה הנראטיבית בייעוץ זוגי ובהדרכת הורים

המטפל בגישה נרטיבית מקבל את סיפורו של המטופל כפי שהוא ומנסה להיות שותף או עורך שותף. המטפל נמצא כצופה משתתף. האדם בטיפול כזה אינו הבעיה, יש אדם ויש בעיה. כלומר יש הפרדה בין האדם לבעיה ויש כוונה לייצר נראטיב משותף לבעיה.

בטיפול זוגי אם אחד מבני הזוג אומר "אני תלותי" המטפל יאמר "יש בעיה של תלות" ויכוון את שני בני הזוג להתייחס אליה, הפרדת הבעיה וניסוחה באופן שאינו משויך לאחד מבני הזוג היא הדרך ליצור קואליציה של בני הזוג מול הבעיה. ההתמודדות המשותפת של בני הזוג מול הבעיה יכולה לשחרר את בני הזוג מהמאבק בינהם ולהפנותם למאבק משותף בבעיה. בני הזוג ייצרו כך מכנה משותף נרטיבי, לאחר שיבינו שיש בחירות בתוך הצגת המציאות ואין פתרון צודק.

מטפל/ת שאומר/ת לבני הזוג "שניכם סובלים" מעבה את הנרטיב המשותף ועוזר להם לדבר ולהרחיק את הבעיה.

במסגרת תפיסה זו ההקשבה הנרטיבית מובילה להבנה שהחיים הם מראה בלתי פוסקת. אדם מסופק הוא לרוב אדם שלקח אחריות ולכן הצליח למצוא משמעות.

ההבדלים שאינם מובנים בין הסתרה לבין שקר-הורים כמודל לא מובהק

דפוס של הסתרות בתוך המשפחה יכול להיות מסר מבלבל עבור בני נוער. זהו דפוס שמוביל לחוסר הבנה מתי שקר הוא שמירה על פרטיות ומתי בעיה ערכית ותקשורתית.

הורים יכולים לא פעם להעדיף לשקר, כלומר להמציא ארוע שלא היה במקום לומר לילדם "זה ענייני האישי" או "איני יכולה לשתף אותך בעניין". ילדים מאמצים את הדפוס לרוב לקראת גיל ההתבגרות או במהלכו והורים מאשימים אותם בטעות בשקר.

ילדים שנוטים לשקר עושים זאת כמובן מחשש ופחד מתגובת הסובבים ומחוסר בטחון אך גם מתוך תחושה שהאמת אינה בהכרח ערך כה חשוב, ואם המבוגרים המשמעותיים אינם אומרים אמת, גם לי יש לגיטימציה לשקר. 

מעבר פעוטות לחיים ללא טיטול -הדרכת הורים

רבים שואלים מתי נכון לגמול ילדים מטיטולים. רבים יודעים שאין זמן אחד טוב יותר לפי גיל. מסגרות כגון גנים. מעונות. ומצבים כמו רצון להידמות לאחים בוגרים מעודדים את הצורך מסיבות חברתיות. לרוב הם עוזרים אך לעתים הם מקדימים את המאוחר משום שהדחף החברתי אינו מספיק בשביל לשלוט או לשים לב לאיתות מקדים של התחושות שהוא חלק חשוב
בתהליך כולו.
אז איך בכל זאת נעזור לילדינו לסבול כמה שפחות תסכול. תסכול שעלול להיות מנת חלקם כשיחושו רצון להיות בלי טיטול ויאלצו ללא הבנה מספקת לחזור ולהשתמש בטיטול.
אפשר ליצור מראש מרווחים קבועים של זמנים שבהם לובשים טיטול וזמנים שלא.
ככל שנתייחס לשהות בשרותים דרך משחקים ונכוון את משך השהות נוכל לזמן יותר התייחסות קלה לקשר בין תחושות להתרוקנויות.

שינוי ערכים במעברים בינדוריים

רובנו מניחים שילדינו ילכו בדרכנו כי אין ספק שזו הדוגמה הראויה ולה נחשפו שנים רבות. המציאות אינה כה פשוטה מאז שאפשר ל"צאת מהארון" (ואני בהחלט בעד) להיות בקשרי פייסבוק חובקי עולם או לקרוא ספרים המאתגרים בערכים אמריקניים, אנגליים, מהמזרח ועוד.
השתנה מרחב הציפיות ועצירת הצעירים לא תועיל.
אפשר להבין את הצורך שלהם ולתמוך ברמה הרגשית. אין פרוש הדבר תמיכה ברמה כספית. הורים רבים רוצים לתת יותר משביכולתם. להיות קרובים יותר משמתאים לצעירים.
בואו נניח להם עם כל הקושי שבדבר. ונקוה שישובו מהר הביתה.