פנטזיות ואמונות ילדיות מתוך ה"כבש השישה עשר" יונתן גפן

הג'ירף בשיר יכול לראות אוטובוס לפני שהוא יוצר ושמש לפני שהיא זורחת

אשמח לשמוע או לקרוא תגובות של ילדים לשיר או לקטע

הצילו סרטנים-היחס לזוחלים לא מוכרים והכוונה של ילדים

הסרטנים שבצילום חוששים מבני אדם יותר מאשר בני אדם מהם. ילדים שקרובים לטבע אינם חוששים ממגע איתם או יודעים שמוטב להתבונן בהם ולא לגעת כדי להנות מנוכחותם. רובם אינם מזיקים אך הורה שרוצה להשאיר לילדיו חויה חיובית מוטב שיכוון את ילדו לבחון את אורחותיהם ולעקוב מה מאפשר להישאר קרוב אליהם. זאת במקום לתת לילדים הנוטים לגעת לעשות זאת.

פרוק "דפוסים עסקיים" במשפחה במסגרת הדרכת הורים וליווי זוגי

קשה לחשוב על חיי משפחה דרך תשומת לב למושג "דפוסים עסקיים", גם אם חלק מהדפוסים הם מצבים שבהם הנורמות מסדירות את התנהגותם של חברי המשפחה ומונעים קונפליקטים.

שתי בעיות מרכזיות מתעוררות סביב "דפוסים עסקיים" : מצבים שבן הזוג שמטפל לרוב בקבוצת בעיות מסוימת לא יכול להיות בבית יותר מכמה ימים ובן הזוג האחר מרגיש נטול יכולת לחלוטין בתחום. 

ולעומת זאת קושי של אחד מבני הזוג לנסוע או להיות מחוץ לבית ולשנות דפוסים מתוך חשש גדול עד פחד מתגובת בן הזוג האחר או ממצב קיצוני שאחד הילדים יגיע אליו.

אם משוים בין מצבים כמו שתארתי קודם לכן למקומות עבודה, איש לא חושב שבמקום עבודה חשוב להכין פתרונות למצבים לא צפויים מסוג זה ואיש לא מייחס למצב בלתי צפוי עדיפות יתרה. 

הנזקים במקום עבודה הם לרוב בתחום הכספי ואילו הנזקים במשפחה הם בהצטברות רגשות שליליים שאינם מופגים בקלות.

 אז איך ניתן לטפל ב"דפוסים עסקיים"?

קודם כל להכיר בהם.

לכך דרוש אדם שלישי, רצוי מקצועי אך גם זוגות שחברותם יציבה יכולים לעזור זה לזה בעניין.

מזמינה אתכם הקוראים לשאול שאלות בטלפון או בעזרת המייל ואנסה להתייחס

קונפליקטים בין בני זוג בתחום הזוגי ובתחום ההורי-נושא להדרכת הורים

נושאים רבים שרוב בני האדם נוטים להתייחס אליהם כמובן מאליו נעשים קונפליקטואלים הן במהלך החיים כבני זוג טרם לידת הילדים והן בתחום ההורי כמה חודשים לאחר לידת הילד/ה הראשונים. היחס "המובן מאליו" מקשה לעתים על כל אחד מבני הזוג להבין את רעהו. הפערים בין דעות בני זוג ביחס לנושאים שצריכים להיות "מובנים מאליהם" מעוררים קושי גדול מכמה סיבות: זהו שלב של מאבק כוח בין בני זוג, פער הדעות מקשה על בני הזוג להבין שמאבק הכוח נמצא במרכז, הצורך להכיר איש את כוחו ביחסים הזוגיים מעודד עיסוק בפערים יותר מעיסוק במשותף. בחיים בכלל קשה לחשוב מחדש על הרגלים קבועים כמו סגנון אכילה ושינה, יחסים עם בני משפחה וסדר עדיפויות כלכלי, בדורות קודמים לנשים היתה אפשרות מצומצמת יחסית להביע את דעתן. מקצת מהגברים לא היו עדים למחלוקות בין הוריהם על סדרי המשפחה (בשונה מנשים שאימותיהן "סיננו" לידן בשקט את תלונתן). גברים כאלו מתקשים לקבל את זכותן של נשותיהן לקבוע את סדר העדיפויות הנוגע להם עצמם, במיוחד אם גדלו בבית שדעת האב הייתה הקובעת, הנשים כאמור שמעו לעתים את טרוניות האמהות בשקט ומרגישות במציאות המודרנית צורך וכוח לשנות את מעמדן,

נורמות משפחתיות הן לדוגמה: ניהול תקציב, העדפות בבחירת מקום מגורים וסגנון המגורים, יחסים עם שכנים וחברים, חשיבות והתמדה ביחס לטקסים חברתיים, התמדה לגבי טקסים בין בני הזוג ובין ההורים לילדים, סגנון התקשורת והעברת מסרים באופנים מילוליים ולא מילוליים.

המאבקים המודעים והלא מודעים גוזלים זמן ואנרגיות ובעיקר מרחיקים את האהבה שממנה החלה הקמת המשפחה. כאשר אין הסכמה בין בני זוג על כמה מהנושאים שהוזכרו נוטה כל אחד מהם  למצוא לעצמו מפלטים בחברת אנשים אחרים ולהפנות פחות תשומת לב למשפחה. לילדים קל יחסית לארגן לעצמם תנאים שבהם אינם חייבים להתנהל לפי כללים, דבר זה מכרסם ביכולתם לעמוד בדרישות בית הספר, לחפש כיווני ביטוי אישיים או חברתי ים ולהרגיש תמיכה קבועה וכללית מהוריהם. 

הדרכת הורים בעזרת סיפורי ילדים

רובנו קוראים לילדינו סיפורים שונים. חלקם תורמים להתפתחות שפתית וחלקם מוסיפים מסרים שונים. לא תמיד אנחנו חושבים על המסרים ולא תמיד סופגים הילדים את המסר שנדמה לנו שעובר אליהם וטוב שכך. לסיפורים רבים שיש להם מסרים ניתן למצוא מסרים סותרים. לדוגמה לסיפור "הנסיכה על העדשה", סיפור שהמסר שלו מרוכז בהצלחתה של נסיכה למצוא לעצמה נסיך ראוי לה, המסר המנוגד נמצא בסיפור "הנסיכה עם שקית הנייר" המסר בסיפור האחרון הוא שהצלחה נבחנת במקוריות ובעצמאות. שני המסרים קשורים לקבוצת ערכים הרלונטית במיוחד עבור נערות ונשים.
המסרים הסותרים מזמנים חשיבה מורכבת יחסית, מי שיכול לשוחח על הספרים ורצוי לא לאחר הקריאה, אלא אם כן הבקשה היא של הילד/ה יכול לעבד חלק מההבנה לפי תפיסת עולמו. 

אסטרטגיות להורים לבני נוער בחופשה

חופשת הקיץ החלה היום וכל הורה לנער/ה בגילים שבין 12-18 מודע לסכנות שעלולות לקרות לבנו או לבתו. עודף הזמן והרצון לחוות דברים חדשים, מאתגרים ומעניינים אינו שייך לקבוצת בני נוער מוגדרת. הוא חלק מחייהם של רבים.
מי שלא שייך לארגוני נוער, נעדר תחביב שמעסיק אותו או מנותק מתחבורה ציבורית חשוף מעט יותר ביחס לאלו שכן שייכים.
אין תשובה אחת או שתיים לטיפול בקושי. אני נוטה לחשוב שהבחירה של ההורים לבני נוער נמצאת בין שני כיוונים שונים לחלוטין:
אמון מוחלט, ללא מעקב או חשש משדר ביטחון ומרגיע את ילדינו ברמות שהם עצמם אינם מודעים לו. לעתים כדי לספק תנאים נוחים לאמון כזה אפשרו מסיבות בביתכם או ארוח מתמשך, שנו את סדר היום שלכם, אם תתחילו לעבוד מוקדם יחסית ותסיימו מוקדם יחסית יהיו פחות שעות "ריקות ממעש" או "ריקות מחברה" לבני נוער שמתעוררים מאוחר.

הכיוון האחר: מעקב אחר מעשים, הוצאות כספיות, מצבים של שינה ללא הפסקה, חברים חדשים שבחברתם יש ביטוי להעדר גבולות, העדרות בלילות עד שעות הבוקר המוקדמות. קשה להודות שאין לנו אמון בילדינו ולכן נקודת המבט שמניחה שכל אחד יכול לטעות היא שפויה ומסייעת,
ככל שהמעקב אינו גלוי הוא יעיל יחסית.
צורך של בני נוער בפרטיות יכול להראות כמו הסתרת הגרוע מכל, הניחו לציפיות שלכם מהשפעת החינוך הטוב שנתתם ותהיו נוכחים.
כל אדם וכל בני הנוער חשופים לרצון להתנסות, להשפעות שליליות ומכוונות.
שקלו לאפשר התנסות אתכם או בחברתכם כדי שה"טעימה הראשונה" תהיה מוגנת.

ובעיקר שחררו למרות כל הכתוב כאן

חגיגת אין סוף שנות נישואים ופרשנותה בתמונה

אז מה מספרת לנו התמונה?
שיש קושי להיות נשוי אבל כולם מקדשים זאת?
שקשה לותר על מסורות בתוך חיי נישואים?
שגם בגשם ובשאר תנאים אנחנו ובני זוגנו חיים יחד כלומר לטוב ולפחות טוב?